בישוף – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Vasnetsov Russian Bishops.jpg|ממוזער|שמאל|250px|בישופים [[רוסיה|רוסים]], [[פרסקו]] מהשנים [[1885]]-–[[1896]] מאת Viktor Vasnetsov, ב[[קתדרלה|קתדרלת]] ולדימיר ב[[קייב]]]]

משרת הבישוף החלה להתפתח בכנסייה הנוצרית לקראת סוף [[המאה ה-1|המאה הראשונה]]. בכתביהם של [[האבות האפוסטולים]], ובפרט אצל [[איגנטיוס מאנטיוכיה]], החל תפקיד המשגיח ([[אפיסקופי]]) או הרועה הרוחני לקבל מעמד חשוב יותר. איגנטיוס כותב באיגרת השישית אל האֵפֵסים שלו{{הערה|1=ר' [http://www.ccel.org/ccel/schaff/anf01.v.ii.vi.html כאן].}} כי הבישוף הוא שלוחו של האל, ועל-כן יש לכבדו כפי שמכבדים את האל. באיגרת ה-13 אל המגנסים הוא דורש כפיפות וציות מוחלטים לבישוף. באיגרת השלישית אל הטרלסים{{הערה|1=ר' [http://www.ccel.org/ccel/schaff/anf01.v.iii.xiii.html כאן]}} הוא קובע את המבנה הרצוי לקהילה נוצרית: בראש הקהילה צריך לעמוד בישוף, תחתיו ה[[פרסביטר]]ים כ"[[סנהדרין]] של האל ואספת השליחים", ולבסוף ה[[דיאקון|דיאקונים]], הניצבים תחת הפרסביטרים.

עם הזמן, כאשר המשיכה הכנסייה להתרחב, מונו בישופים לערים החשובות, אך המרכזים הכנסייתיים באזורים שמסביב לכל עיר גדולה פעלו בראשות פרסביטרים ודיאקונים מאותה העיר. כך, הפך הבישוף בהדרגה ממנהיג של כנסייה בודדת למנהיג של קבוצת כנסיות בשטח גאוגרפי מסוים.

המבנה המנהלי של [[האימפריה הרומית]] הפך לדפוס ארגון הכנסייה במהלך [[המאה הרביעית]], במיוחד אחרי [[צו מילנו]]. השטח שבשליטת הבישוף, ה[[דיוקסיה]], הפך לחלק ממבנה האימפריה תחת הקיסר [[דיוקלטיאנוס]]. מאוחר יותר, עם התפוררות האימפריה, מילאה הכנסייה באופן הולך וגובר גם תפקידים של מנהל אזרחי, כפי שאפשר להתרשם מכהונתם של האפיפיור [[ליאו הראשון]] ב[[המאה החמישית|מאה החמישית]] ו[[גרגוריוס הראשון]] ב[[המאה השישית|מאה השישית]], שהיו אנשי מדינה ומנהלנים בנוסף לתפקידם כרועים רוחניים. הבישוף הפך בתקופה זו במערב ל[[בישוף נסיך]], שליט דתי ואזרחי כאחד. הבישופים הפכו במקביל גם לבעלי אדמות גדולים, הן בגלל חוקי מעשר והן בגלל תרומות רכוש של אנשים שהצטרפו לכנסייה.

בחלק המזרחי של האימפריה, שיטת ה[[לטיפונדיה|לטיפונדיות]] שהוענקו לבישופות הייתה נפוצה הרבה פחות. השליטה האזרחית לא התמוטטה במזרח כפי שאירע במערב, ולכן הנטייה לצבירת כוח חילוני על–ידי הבישופים הייתה חלשה בהרבה.

בישופים כיהנו לאורך השנים הן בתפקידים רשמיים והן בתפקידים רשמיים-למחצה, בנוסף על כהונותיהם הדתיות. הארכיבישופים של [[מיינץ]], [[טריר]] ו[[קלן]] שימשו [[נסיך בוחר|אלקטורים]] לתואר קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]]. הם שימשו גם יועצים ראשיים עבור [[גרמניה]], [[איטליה]] ו[[דוכסות בורגונדיה]]. תפקיד זה של יועצים היה מקובל מאוד במלכויות ימי–הביניים. ה[[לורד צ'נסלור|לורד היועץ]] של [[אנגליה]], למשל, היה כמעט תמיד בישוף, עד לסילוקו של ה[[חשמן]] [[תומאס וולזי]] מהתפקיד על ידי [[הנרי השמיני]] ב[[המאה ה-16|מאה השש עשרה]]. מצב דומה שרר גם ב[[פולין]], כאשר רק בישוף מילא את תפקיד ה[[קנצלרז']] (Kanclerz) עד המאה השש עשרה.

תפקידו המסורתי של הבישוף בכנסייה הקתולית הוא לשמש רועה האחראי ל[[דיוקסיה]] (מכונה גם [[היפרכיה]], כס או בישופות). הדיוקסיות שונות מאוד בגודלן ובהיקף אוכלוסייתן. ישנן דיוקסיות שהוקמו בימיה הראשונים של הנצרות, במיוחד באזור הים התיכון, שהן קטנות יחסית. אחרות, כמו בדרום אמריקה או המזרח הרחוק הן גדולות ומאוכלסות הרבה יותר. לעיתים, ישנו גם מבנה מרובד יותר של בישופות.

'''[[ארכיבישוף]]''': ארכיבישוף הוא בישוף ארכידיוקסיה. לרוב מדובר בדיוקסיה יוקרתית בעלת מיקום מרכזי או חשיבות רבה בהיסטוריה הכנסייתית. התואר הוא כיבוד ואינו נושא עמו סמכות נוספת, אם כי רוב הארכיבישופים הם גם [[בישוף מטרופוליטני|בישופים מטרופוליטנים]].

'''[[בישוף סופרגני]]''': בישוף סופרגני הוא בישוף הכפוף לבישוף אחר. ב[[הכנסייה הקתולית|כנסייה הקתולית]] המונח מתייחס לכל הבישופים שאינם בישופים מטרופוליטנים (בישופי דיוקסיה ו[[בישוף עזר]]). ב[[הכנסייה האנגליקנית|כנסייה האנגליקנית]] מתייחס המונח לבישוף שהוא עוזר במשרה מלאה לבישוף דיוקסיה, או מי שמקבל אחריות לחלק מדיוקסיה של בישוף מסוים.

'''[[בישוף טיטולרי]]''': בישוף טיטולרי הוא בישוף שאין לו דיוקסיה ועומד בראש [[כס טיטולרי]], לרוב עיר עתיקה שבה הייתה בעבר בישופות, אך מסיבה כלשהי אין בה כזו היום. בישופים טיטולריים משרתים לעיתים קרובות כ[[בישוף יורש|יורשים מיועדים]] או בישופי עזר. ב[[הכנסייה האורתודוקסית|כנסייה האורתודוקסית]], הבישופים של הדיוקסיות המודרניות מקבלים לעיתים קרובות גם כס טיטולרי לצד המשרה המודרנית שלהם. לדוגמה: ארכיבישוף טיאטאירה ובריטניה הגדולה.

'''[[בישוף עזר]]''': בישוף עזר הוא עוזר במשרה מלאה לבישוף דיוקסיה (מקביל לבישוף סופרגני בכנסייה האנגליקנית). בישופי העזר הם כמעט תמיד גם בישופים טיטולריים.

'''[[בישוף יורש]]''': בישוף יורש הוא בישוף שניתנה לו הזכות האוטומטית לרשת את בישוף הדיוקסיה המכהן. המינוי של יורש נתפש לעיתים קרובות כאמצעי להבטיח המשכיות בראשות הכנסייה.

'''עוזר בישוף לשם כבוד''': תואר הניתן לבישופים שפרשו, המקבלים היתר לפעול כרועים אפיסקופליים תחת פיקוחה של הדיוקסיה.

[[קובץ:1962 consecration of William Evan Sanders - Bishop of Tennessee.jpg|ממוזער|שמאל|250px|טקס [[הסמכה לכהונה (נצרות)|הסמכת]] בישוף ב[[ממפיס]], [[טנסי]] ב-[[1962]]]]

הבישופים [[הסמכה לכהונה (נצרות)|מוסמכים]] לתפקידם על–ידי בישופים. נדרשים שניים או שלושה בישופים, בהתאם לכנסייה, כדי להפוך את ההסמכה לתקפה וחוקית.

לבד מההסמכה, ישנן שיטות אחרות בכנסיות שונות לבחירת מועמדים להסמכה כבישופים. בכנסייה הקתולית המודרנית [[אספת הבישופים]] מפקחת על בחירת בישופים חדשים באישור האפיפיור. ברוב הכנסיות המזרחיות אורתודוקסיות ישנה מידה של השפעה רשמית ורשמית למחצה של כמרים ומכהנים בקודש על בחירת הבישופים.

הבישוף, בתורו, הוא זה המוסמך להסמיך לכהונה את הכמרים והדיאקונים. במקרים מסוימים, נדרשת ברכתו לצורך ניהול טקסים מסוימים על–ידי הכמרים. ב[[קתדרלה]] של הדיוקסיה נשמר עבורו כיסא מיוחד לשימושו הבלעדי, המכונה [[קתדרה (נצרות)|קתדרה]] או כס הבישוף. במקרים אחרים, הכיסא אינו מוצב תמידית, אלא מובא למקום רק כאשר הבישוף מבקר בקהילה.

הבישופים ממונים ברצף, בזה אחר זה, ובכנסייה הקתולית, האנגליקנית והאורתודוקסית נטען כי ישנו רצף של כהונה של בישופים מוסמכים מאז ימי השליחים, המכונה [[ירושה אפוסטולית]].

[[קטגוריה:בישופים|בישופים]]