יהדות ספרד – הבדלי גרסאות

התפוצה של המגורשים מחצי האי האיברי התפרשה לכמה קבוצות, שהוסיפו לקיים ביניהן סולידריות וקשרים נרחבים. החלוקה הבסיסית הייתה בין "ספרדים מערביים" ל"ספרדים מזרחיים", או "עות'מאניים". האחרונים פנו ל[[העולם המוסלמי|ארצות האסלאם]], והתיישבו בשולטנות העות'מאנית ובצפון אפריקה. ב[[מגרב|מאגרב]] הייתה להם השפעה גדולה על ארחות היהודים המקומיים ששינתה אותם במידה רבה, אך למעט כיסים מבודדים כ[[טנג'יר]] ו[[תטואן]] בהם הוסיפו לדבר בניב היהודי-ספרדי ([[חכיתיה]]), רובם נטעמו בבני האזור. לקדמת ה[[משריק]], בארצות כמו [[סוריה]] ו[[מצרים]], הגיעו גלים גלים של יהודים ספרדים. על אף המגעים והשיתוף עם המקומיים, חלקם שמרו על ייחוד ניכר עד המאה ה-19. נוסח התפילה וההלכה שלהם נעשו דומיננטיים בכל המרחב והרחק הלאה, אף שרוב יושביו, כמו [[יהדות בבל]], נעדרו כל קשר למגורשים; בשלהי [[המאה ה-18]] עוד שכנע ה[[שד"ר]] [[יוסף ממן]] את יהודי בוכרה להחליף את [[נוסח פרס]] העתיק בנוסח ספרד. רק בבלקנים ובטורקיה הצליחו הספרדים לבלוע את הקהילות שקדמו להם, [[רומניוטים]] ואשכנזים, ולשמר במידה רבה את ההומוגניות שלהם. באזורים אלה שגשגה שפת ה[[לדינו]] עד המאה ה-20.

 

 

לצד התפוצות העיקריות היו יחידים ומשפחות שנעו כמעט לבדם למחוזות רחוקים, כמו [[משפחת דון יחיא]] בלטביה.