יוסף שמן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 21:
אט אט, נתרבו הלומדים והספסלים בבית המדרש עד שנעשה צר מהכיל. או אז טרח הרב שמן להשיג אישור מהמלכות להרחיב את בית הכנסת ולהתאימו לצרכים הגוברים.
 
בד בבד עם הנהגת קהילתו, עסק הרב בפסיקת הלכה ורבים מ[[גדול הדור|גדולי הדור]] בתימן העריכוהו על אף גילו הצעיר. הראב"ד יחיא יצחק הלוי צירפו לדון עמו בבית הדין. הוא אף נודע כסופר סת"ם וכתיבתו הייתה מפורסמת ביופיה וכן בהיותה אחידה בתבנית אותיותיה. בין כך ובין כך, יצאו לו מוניטין כמומחה לענייני [[כתב סת"ם|סת"ם]] ו[[גט|גיטין]], ורבה הראשי האחרון של תימן הרב [[עמרם קורח]] לא ערך גט, בטרם בדק אותו הרב שמן ואף הוא אישר את כשרותו.
הרב שמן [[סופר סת"ם]], עסק למחייתו כ[[שען]], עבודה לה הקדיש כשעה אחת ביום. עקב מקרה הכרוך במקצועו כמתקן שעונים, הושב הרב ב[[בית סוהר|בית הסוהר]] חמישה עשר יום ונגזר עליו [[גזר דין מוות]]. בעת בה שהה בבית הסוהר, התקיימו עצרות תפילה רבות בתימן למען הצלתו והוא ניצל לבסוף לאחר השתדלויות רבות אצל ה[[אימאם]].
 
דרשותיו של הרב יוסף התקבלו ברצון בקרב קהל שומעיו והוא הוזמן לשאת את דבריו באירועים שונים. ב[[סעודת מצווה|סעודות מצווה]] בהן נכח ראש ישיבת [[בית אלאוסטא]] הרב [[סעיד עוזרי]], כיבד הרב עוזרי את הרב שמן שהיה צעיר ממנו בכשלושים שנה לשאת [[דבר תורה|דברי תורה]] למרות גילו הצעיר, בשל גדלותו בתורה אשר הייתה מן המפורסמות בעיר חכמים וסופרים צנעא. בנוסף, מורי יחיא אלאביץ' שהיה מגדולי אותו הדור, האזין בכמה הזדמנויות לטעמי תורה של הרב שמן ודרשותיו בבית האבל וכיוצא בזה, יצא מגדרו והתבטא עליו; כמעיין המתגבר.
 
עם השנים הפך הרב שמן לאחת הדמויות המרכזיות בעיר צנעא והוא נמנה בין מנהיגיה ופרנסיה המשפיעים ביותר בדור האחרון שקודם העלייה. במסגרת פעילות זו, אותה ביצע בהתנדבות, הריץ מכתבים רבים לכל קצווי תבל, המכתבים כללו ידיעות מהנעשה בצנעא ובחדרי תימן, דאגה לצרכיהם הרוחניים והגשמיים של יהודי תימן, וכמו כן בקשת תמיכה בעניי צנעא בפרט ויהדות תימן בכלל. פעילות זו אכן נשאה פירות והביאה לתמיכה כספית משמעותית עליה ניצח הרב שמן. בין היתר, פעל רבות בתחום עליית יהודי תימן ארצה, היה ציר מרכזי והיוהוהיווה גורם חשוב ומכריע לעליית יהודי תימן בשנות תש"ט ותש"י. חלק ניכר מפעילותו התמקדה בריכוז [[יתום|יתומים]] מכל קצות תימן והברחתם מחוץ לגבולותיה, על מנת להצילם מחרב ה[[אסלאם]], על אף שהדבר היה כרוך בסכנת נפשות. בקונטרס שכתב בנושא זה כתב הוא:
{{ציטוט|תוכן=כמה צרות עוברים עלינו תמיד, וצרה זאת הבהילה אותנו. שוכחים אנו כל הרפתקי דעדו עלן, ועקא דא לא תעדי מליבן, אוי ואבוי כי באה זאת בימינו היינו מייחלים ליום שנזכה לראות בשמחתם ונישואיהם, ורדפם אחרי מצוות השי"ת על התורה ועל העבודה, והנה קפצה עליהם פתאום מחיתה ורוגז משלחת מלאכי רעים, ואחזונו פלצות ונשבר לבינו בקרבינו, וצעקנו ככרוכיא אל כל העולם ואין מאזין אלינו.|מקור=קונטרס "חיי התימנים".|מרכאות=כן}}