ויקיפדיה

ועדת פיל – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ ניסוח
שורה 80:
מנהיגות המוסדות כולל [[דוד בן-גוריון]], [[חיים ויצמן]] ו[[גולדה מאיר]] הייתה בעד הצעות ועדת פיל, לפחות בעד הצעת החלוקה. כנגדם עמדה קואליציה של הקומוניסטים ואנשי שמאל (שהיו בעד [[מדינה דו-לאומית]]), הדתיים (שהתנגדו לויתור על נחלת אבות), הרוויזיוניסטים, הימין המתון בהנהגת [[מנחם אוסישקין]], הלא-ציונים האמריקאים וכאלו שחשבו שבעזרת מאבק ניתן יהיה להגיע לתנאים טובים יותר.
יושב ראש ההנהלה הציונית, [[דוד בן-גוריון]], שמח מאד כשקרא את דו"ח הוועדה, אולם בחר בטקטיקה של התנגדות פומבית לחלוקה כדי שהתכנית תוצג כבריטית וכך לא תגרור התנגדות אוטומטית מצד הערבים, והודיע לשר המושבות כי התנועה הציונית כולה מתנגדת לחלוקה. עמדה זו גרמה לידידי הציונות לתקוף את הדו"ח בחריפות בדיון בפרלמנט, וכך, במקום לאשר את תכנית החלוקה, החליט הפרלמנט רק להביא אותה בפני [[חבר הלאומים]].{{הערה|שם=בר-זוהר 363|מיכאל בר-זוהר, '''בן-גוריון''', כרך א, פרק יז, עמ' 363–366.}}
 
ב-4 באוגוסט 1937 נשא ויצמן את הנאום המרכזי בפני הקונגרס הציוני העשריםה-20 בציריך: "אני אומר למעצמת המנדט: לא תתאכזרי אל האומה היהודית... אמרי לנו בגלוי שהבית הלאומי נסגר, ונדע היכן אנחנו עומדים". הוא סירב לדון בתכנית החלוקה של ועדת פיל והודיע כי "אי אפשר לקבל אותה".{{הערה|נורמן רוז, '''חיים וייצמן''', פרק טו, עמ' 206.}} הקונגרס הציוני הכריז כי "הצעת החלוקה של וועדת פיל היא בלתי קבילה", אך הסמיך את הוועד הפועל "להמשיך במשא ומתן על מנת להבהיר את תוכנן המדויק של הצעותיה של הממשלה הבריטית להקמת מדינה יהודית בפלשתינה". בין המתנגדים לחלוקה היו [[מנחם אוסישקין]], [[יצחק טבנקין]] ו[[ברל כצנלסון]], שטענו כי האזור המוצע למדינה היהודית קטן מכדי שיוכל לענות על צורכי התפוצות היהודיות.{{הערה|1=[http://www.jafi.org.il/education/jafi75/timeline2h.htm דבריהם, באתר הסוכנות היהודית].}}
 
תומכי הצעת החלוקה ראו בה את הסיכוי להקמת מדינה יהודית ואת התגשמות החלום הציוני. בפני המוני יהודי פולין המדוכאים הופיע פתאום סיכוי להצלה, וצירים מפולין הגיעו אל הקונגרס הציוני עם רשימות של שרים לממשלה של המדינה העתידית.{{הערה|אניטה שפירא, '''בן-גוריון: דמותו של מנהיג''', עמ' 96.}}
 
הקונגרס נתן להנהלה הציונית סמכות לנהל משא ומתן עם הממשלה הבריטית על הקמת מדינה יהודית ולא על חלוקת ארץ ישראל המערבית. הצעתה של ועדת פיל התבססה על עקרון החלוקה, לפיכך היה בכך איתות שהתנועה הציונית מוכנה לדון בהצעת חלוקה.{{הערה|עיונים בתקומת ישראל, [[יצחק גל-נור]], [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/1/galnur.pdf חלוקה טריטוריאלית של ארץ-ישראל: ההכרעה ב-1937], עמ' 231}} אולם דעתה של הנהגת היישוב גברה, וכצעד מסייע הוקמו 52 יישובי [[חומה ומגדל]] שנועדו לקבוע חזקה על חלקי ארץ.
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ועדת_פיל"