אינסטינקט השפה – הבדלי גרסאות

 

== תזה ==

 

כוונתו של פינקר בכך שקרא לשפה אינסטינקט היא שזאת לא המצאה אנושית במובן של עבודה במתכת או אפילו כתיבה. בעוד שרק לתרבויות אנושיות אחדות יש יכנולוגיות כאלה , הרי שלכל התרבויות יש שפה. כהוכחה נוספת לאוניברסליזם של השפה מציין פינקר - בהסתמכו בעיקר על עבודתו של דרק ביקרטון - שילדים ממציאים באופן ספונטני דיבור עקבי מבחינה דקדוקית (קראול) גם אם הם גדלים באוכלוסייה מעורבת תרבותית המדברת [[פידג'ין]] מסחרי לא פורמלי בלי כללים עקביים. ילדים חרשים ממלמלים בידיהם כפי שאחרים עושים בקולם וממציאים באופן ספונטני שפת סימנים עם דקדוק אמיתי ולא שפה פשוטה: "אני טרזן, את ג'יין.

פינקר מנסה להתחקות אחר קווי המתאר של אינסטינקט השפה, על ידי ציטוט ממחקריו על רכישת שפה אצל ילדים, ומעבודותיהם של בלשנים ופסיכולוגים רבים אחרים בתחומים רבים, וכן דוגמאות רבות מן התרבות הפופולרית. הוא מציין, למשל, כי סוגים מסוימים של נזק מוחי גורמים ליקויים ספציפיים בשפה כגון אפאזיה של ברוקה או אפאזיה של ורניקי, כי סוגים מסוימים של בנייה דקדוק קשה במיוחד להבין, וכי נראה שיש תקופה קריטית בילדות בה השפה מתפתחת בדיוק כפי שיש תקופה קריטית להתפתחות ראייה אצל חתולים. רובו של הספר מתייחס לתפיסתו של חומסקי את הדקדוק האוניברסלי, מטה-דקדוק שכל השפות האנושיות מתאימות לו. פינקר מסביר שדקדוק אוניברסלי מייצג מבנים ספציפיים במוח האנושי שמזהים את הכללים הכלליים בדיבורם של בני אדם אחרים. כגון, אם השפה המקומית מציבה שמות תואר לפני או אחרי שמות עצם ומתחיל תהליך למידה מיוחד ומהיר מאוד שאינו ניתן להסבר כהסקה מן העקרונות הראשונים או מלוגיקה טהורה. מנגנון למידה זה מתקיים רק בתקופה קריטית מסוימת של הילדות ולאחר מכן מתפרק ומשחרר משאבים במוח הרעב לאנרגיה.

 

<br />