פרשת הרצח בחולות תל נוף – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 77:
ב-[[3 באוגוסט]] 1937 הגיש עורך הדין אבקריוס ביי [[ערעור]] בשם הנאשם. הערעור נשמע ב-[[19 בספטמבר]] 1937 בפני הרכב של שלושה שופטים, אב בית הדין הבריטי השופט [[ריצ'רד ג'וזף מנינג]], השופט הבריטי מוריס צ'רי גרין והשופט היהודי [[גד פרומקין]]. אבקריוס ביי טען בדיון כי הראיות נגד שיינצויט היו כולן נסיבתיות ולא היה די בהן כדי להרשיעו. לדבריו לא הייתה כל ראיה ישירה מלבד העדות הלא אמינה של עבד אלקאדר ראי, ולא נמצא כל עד ראייה לביצוע הרצח. הסנגור הוסיף: {{ציטוטון|ראיה נסיבתית היא חוליה בשרשרת המורכבת מחוליות. כאשר כל החוליות יוצרות שרשרת, אזי הראיה קבילה. טענתי היא כי בשרשרת זאת חסרות חוליות}}. כמו כן לא הוכח לדבריו כל מניע ועל כן יש לזכות את המערער.
במסגרת שמיעת הערעור נשמע גם ערעורם של נחמה צוואנגר וארבע בנותיה על גובה הפיצוי בסך 250 לא"י שבית המשפט פסק לטובתם כיורשי הנרצח, כפיצויים נזקיים במשפט פלילי. טענתם הייתה כי הסכום הוא אמנם הסכום המרבי שבית המשפט רשאי היה לפסוק, אך סכום כזה מגיע לכל
בית המשפט דחה את הערעור על ההרשעה בהריגה בפוסקו כי די בראיות נסיבתיות כדי להרשיע בהריגה וכי אין צורך בעד ראייה להריגה כדי להרשיע{{הערה|{{PalPost||Reuben Sheinzwit v. Attorney General|1937/10/12|00201}}}}. כן דחה בית המשפט את הערעור על גובה דמי הנזק.
| |||