אדריכלות – הבדלי גרסאות

לפי נכסי התרבות שהותירה האדריכלות משחר ימי האנושות, אדריכלות היא אמנות נעלה, הדרגה הגבוהה ביותר של ה[[אמנות]] לפי נכסי התרבות שהאדריכלות הותירה משחר ימי האנושות. היא "אם האמנויות" כדברי [[ארנסט גומבריך]], "אב וראשון" כדברי [[מרטין בובר]], ו"הדרגה הגבוהה ביותר של האמנות" על פי [[מיכלאנג'לו]]. פרופסור [[אהרון קשטן]] הגדיר את הארכיטקטורההאדריכלות כ[[תחושה|חוויה]] בהרצאותיו ב[[אדריכלות קלאסית|תולדות הארכיטקטורה]] ב[[הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים (הטכניון)|פקולטה לארכיטקטורה]] ב[[הטכניון|טכניון]]. אדריכל אינו רק "טכנאי" הפותר בעיות תפקודיות ועונה לצרכיו שללצורכי הלקוח בלבד, אלא אמן כמו [[ציור|צייר]], [[פיסול|פסל]] או [[כוריאוגרפיה|כוריאוגרף]], היוצרכאשר במקביל לאמנות זו, הוא יוצר תחת אילוצים שלנתונים כמו גודל השטח ושל גובהוגובה התקציב.{{הערה|פרסום של אדריכל ישראלי: "תהליך העבודה מותאם לצורכי הלקוח משלב בחירת הנכס או האתר, דרך כל שלבי התכנון, הבנייה, והפיקוח, עד לשלב ההום סטיילינג הכולל את בחירת חומרי הגמר, הריהוט, התאורה והאומנות. אנו יוצרים חללים יוצאי דופן, מעוררי השראה, נעימים, יפים ונוחים, במסגרת רצונות ותקציב לקוחותינו".}} היצירה האדריכלית היא שימושית ([[פונקציונליזם (אדריכלות)|פונקציונלית]]), ולצדאך לצד השימושיות יש לה גם ערך אמנותי כיצירה. האדריכלות עוסקת במקביל ברוח ובחומר, מהווהבד יצירהבבד, אמנותיתואף למרותעל ובזכותפי האילוצים בעת התכנון והעיצוב, היא מתעלה ליצירה אמנותית, ומותירההמותירה את רישומה והשפעתה בצופהבמי שצופה בה, כדוגמת [[בניין אמפייר סטייט]] ב[[ניו-יורק]], שנחשב לאחד מ[[רשימת פלאי תבל#פלאי העולם המודרני|שבעת פלאי העולם המודרני]]. דוגמאות לפלאים אדריכליים קדומים הן [[הגנים התלויים בבבל]], ששולב בהם גם תכנון נוף, או [[הקולוסוס מרודוס|הענק מרודוס]] ששולב בו גם פיסול.

לפי החיבור הראשון ששרד על הנושא, "[[על אודות האדריכלות]]" של האדריכל ה[[רומא העתיקה|רומי]] [[ויטרוביוס]], בניה טובה מאופיינת ב[[יופי]], עמידות ויעילות {{אנ|Efficiency}}, או במילותיו הלטיניות של ויטרוביוס: "Firmitas, Utilitas, Venustas" שפירושן "יציבות (מבנית), שימושיות ואטרקטיביות". האדריכלות היא איזון ותיאום בין שלושת האלמנטים האלה, המכונים לעיתים "המשולש הוויטרוביאני", כשאף אחד מהם אינו גובר על האחרים. [[אדריכלות מודרנית]] עונה על דרישת פונקציונליותמבניות, מבניותפונקציונליות ו[[אסתטיקה|אסתטיות]]. לגישת האדריכלות המודרנית, הפונקציונליות כוללת גם את [[פסיכולוגיה|חוויית]] המשתמש (הפונקציות הפסיכולוגיות) ואת תחושת האסתטיות שהוא מקבל (הפונקציות האסתטיות).

אדריכלות היא נושא רב תחומי, הכולל [[מתמטיקה]], [[מדע]], [[אמנות]], [[הנדסת מבנים]], [[טכנולוגיה]] ו[[עיצוב תעשייתי]], [[גאוגרפיה]] ו[[אקולוגיה]], [[מדעי החברה]] ([[כלכלה]], [[פסיכולוגיה]], [[סוציולוגיה]] ו[[עבודה סוציאלית]]), [[נגישות]], [[פוליטיקה]] (ממסד תכנוני), [[היסטוריה]] ו[[פילוסופיה]]. במילותיו של ויטרוביוס: "האדריכלות היא מדע, התלוי במדעים רבים אחרים, ומקושט בחכמות רבות ומגוונות. בעזרת האדריכלות ניתן לשפוט את יצירות האמנות מהתחומים האחרים". הוא מוסיף כי אדריכל צריך להיות מצוי היטב בתחומים כמו [[מוזיקה]], [[אסטרונומיה]], ופילוסופיה היא החביבה ביותר. לפילוסופיה של כל אדריכל תמיד יש התייחסות כשמדברים על גישתו התכנונית: [[קלאסיציזם]], [[רציונליזם]], [[אמפיריציזם]], [[סטרוקטורליזם]], [[פוסט סטרוקטורליזם]], ו[[פנומנולוגיה]] הם כולם גישות פילוסופיות שמשפיעות על האדריכלות. בסוף המאה ה-20 נוספה תפיסה חדשה של [[קיימות]]. באדריכלות בת קיימא, הבניין ידידותי לסביבה בייצור חומריו, השפעתו על הסביבה הטבעית והבנויה, והשימוש שהבניין עושה במקורות אנרגיה שאינם ברי-קיימא לחימום, קירור, תאורה, מים וניהול פסולת. תפיסה זו גרמה בין השאר ליצירת [[אנרגיה סולארית|אדריכלות סולרית]] ושימוש ב[[טוחן אשפה]] ביתי.

יש חשיבות לתאוריהרבה בעבודתל[[תאוריה]] בעבודה המעשית של האדריכל, אף שישכי אדריכלים המתנגדיםרבים מתנגדים לתאוריה, בטענה שהיא מגבילה"[[עיקור (מיקרוביולוגיה)|סטרילית]]" ומגבילה את חופש היצירה שלהם. ויטרוביוס כתב: "פרקטיקה ותאוריה הם ההורים. פרקטיקה היא המחשבה התכופה והמתמשכת על אופן ביצוע העבודה, או על הפעולה הפשוטה ביותר על מנת לשנות את החומר בצורה הטובה ביותר. תאוריה היא התוצאה של חשיבה זו, המסבירה ומציגה כיצד בוצע שינוי בחומר על מנת לענות על המטרה שאנו מעוניינים בה. האדריכל שהינו רק פרקטי, אינו מסוגל להסביר את הסיבות לצורות שהוא משתמש בהן. מי שהינו תאורטי בלבד, גם כן נכשל בכך שהוא תופס את הצל ולא את התוכן. מי שהינו גם תאורטי וגם פרקטי, חמוש באופן כפול: הוא מסוגל לא רק להוכיח את טיב העיצוב והתכנון, אלא גם לבצע אותו".

לצד האדריכלות האירופאית, מקבל המושג [[אדריכלות אסלאמית|האדריכלות האסלאמית]] מספר מובנים, וניתן להגדירו כאדריכלות המאפיינת תרבויות שהן בעיקר אסלאמיות, והמתבטאת גם בהיעדר פסלים וציורי דמויות. לפי הגדרה זו, לאדריכלות המוסלמית יש היסטוריה המתחילה ב[[המאה ה-7|מאה ה-7]] וממשיכה עד המאה ה-21. דוגמאות אפשר למצוא בכל הארצות שהיו אסלאמיותאו –עודן מוסלמיות, מ[[מרוקו]] ו[[ספרד]] עד [[איראן]] ו[[הודואינדונזיה]], ודוגמאות נוספות נמצאות באזורים שבהם המוסלמים היו מיעוט. האדריכלות המוסלמית כוללת [[מסגד]]ים, [[מדרסה|מדרסות]], [[חאן (מבנה)|חאנים]], ארמונות ו[[מצבה|מצבות קבורה]].

עם ה[[אדריכלות הרנסאנס|רנסאנס]] והדגש על היחיד וה[[הומאניזם]] בניגוד ל[[דת]], יוחסו מבנים לאדריכלים כמו [[מיכלאנג'לו]], [[פיליפו ברונלסקי]], [[דונטו ברמנטה]] (כנסיית סנטה מריה דל פיורה בפירנצה), ו[[אנדראה פלדיו]], והחלה עבודת היחיד. לא היו קווים מבדילים בין [[אמן (אמנות)|אמן]] לאדריכל, [[מהנדס]], ומקצועות קרובים (בנאי ופסל). בתקופה זו, אמן עדיין היה יכול לתכנן גשר, משום שעבודת הבנייה לא הייתה כרוכה בחישוביםבפחות חישובים הנדסיים מורכבים, אלאוהייתה בעיקרמבוססת באינטואיציהגם וניסיוןעל האינטואיציה והניסיון שהיו ל[[איש אשכולות|איש האשכולות]] של התקופהאותה תקופה, שזה לא היה מקצועו היחיד.

המהפכה התעשייתית פתחה את הדרך לצריכה המונית. מוצרים מקושטים, שהיו נחלתם של בעלי מלאכה שדרשו תעריף גבוהיקרנים, הוזלו בייצור ממוכן. אסתטיקה נעשתה קריטריון גם עבור [[מעמד חברתי|מעמד]] הביניים, אף על פי שלמוצרים [[מכונה|המתועשים]] לא היה ה[[יופי]] וה[[מקוריות]], שבאו לידי ביטוי במוצר המוגמר בתהליך הייצור הידני שלו. אדריכלות ורנקולרית הפכה ליותר דקורטיבית, כאשר בוני הבית יכלו להשתמש בעבודתם בעיצוב האדריכלי של זמנם על ידי שילוב מאפיינים שמצאו בספרי דפוס וכתבי עת אדריכליים, כמו [[שער (מבנה)|שערים]], [[דלת]]ות, [[חלון|חלונות]], [[קיר]]ות, [[גג]]ות, פרזול, מתקני [[רחצה]] ורהיטים.