התקופה הממלוכית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

אחד ממקורות ההכנסה המסורתיים בארץ ישראל היה תחום "שירותי התיירות". מצד אחד, כארץ קדושה, עבור [[צליין|צליינים]], ו[[עלייה לרגל|עולי רגל]] למקומות הקדושים ומצד שני, כצומת דרכים ראשי לתנועה ממצרייםממצרים לסוריה ומאסיה לאפריקה ולאירופה, עבור סוחרים ועוברי דרכים. תושבי הארץ התפרנסו משירותי אירוח, הסעדה, לינה ושירותים שונים (כגון תיקון נעליים) בחאנים שהיו פזורים בה לאורך הדרכים הראשיות. החאן היה ממוקם בדרך כלל על אדמת פקיד ממשל ממלוכי, אך נכבד מקומי [[חכירה|חכר]] את החאן תמורת הפרשת חלק מהפדיון. חלק מהחאנים (בעיקר בקרבת ירושלים) הוקדשו למוסדות דת. על החאנים הגן (בשנים של שלטון מרכזי יציב) חיל משמר רשמי ומצויד היטב.