פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 2 בתים ,  לפני 7 חודשים
מ
בסך הכול פעל המכון של גרופיוס 14 שנה, עד שנסגר עם עליית ה[[נאצים]] לשלטון. בתקופה קצרה זו הוא העמיד מספר אדריכלים חשובים שהשפיעו השפעה רבה על הסגנונות העיצוביים המרכזיים של שנות ה-30 וה-40. עם המורים שלימדו בבית הספר נמנים האמנים [[ואסילי קנדינסקי]], [[פול קלה]], [[לסלו מוהולי-נג'י]], [[מרסל ברויאר]] {{אנ|Marcel Breuer}} [[יוזף אלברס]] ו[[גונטה שטלצל]].
 
בין השנים [[1919]] ל-[[1924]] פעל בית הספר בוויימאר, משכנן של האקדמיה לאמנות ושל בית הספר לאומנות ומלאכה שייסד [[אנרי ון דה ולדה]]. למרות שגרופיוס הדגיש שבית הספר אינו פוליטי, היו מורי ותלמידי בית הספר הליברלים לצנינים בעיני הצבא, במיוחד לאחר ניצחון הימין בבחירות [[1924]] ב[[תורינגיה]]. ממשלת המחוז ביקשה לסיים את חוזי ההעסקה של כל המורים לקראת ספטמבר 1924 בשל היותו של המוסד חתרני ובלתי רווחי והיותו של גרופיוס "בלתי מוסרי". אולם אז הזמין ראש העיר [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה|הסוציאל-דמוקרטי]] של דסאו, פריץ הסה, את בית הספר לעירו ואף ביקש מגרופיוס לעצב את מבנה בית הספר ואת מגורי המורים{{הערה|1=אוטו פרידריך, '''לפני המבול, ברלין 1933-1918''', ירושלים: [[הוצאת כרמל]], 2010 עמ' 152-155}}. זמן קצר לפני עזיבת הבאוהאוס את וויימאר, ערך המוסד תערוכה שהוצגה במספר מוקדים ברחבי העיירה וחשפה את הישגי התלמידים ואת שאיפותיו של הבאוהאוס. שיאה של התערוכה היתההייתה הקמתו של בית מגורים חדשני שנקרא "[[בית על ההורן]]" (Haus am Horn) ובתכנונו היו מעורבים מורי בית הספר כשאת הריהוט והציוד כולו עיצבו תלמידיו. עם נעילת התערוכה עזב המוסד לדסאו ונפתח שם מחדש.
 
בית הספר ניסה להתעלות מעל שיטות ההוראה שהיו נהוגות אז (וגם שנים מאוחר יותר) בבתי הספר, בהם ישבו שורות של תלמידים מול מורה אחד, וניסה לשלב יחסי הוראה של מורה מול תלמיד או קבוצת תלמידים קטנה. בשיטת הוראה זו ניסו לשחזר את אווירת ההוראה שהיה נהוגה ב[[גילדה|גילדות]] של בעלי המקצוע, בהן אומן לימד את ה[[שוליה]] את מקצועו.
234,685

עריכות