גרפיקת תלת-ממד – הבדלי גרסאות

עבודה בגריפיקה תלת -ממדית היא תהליך ארוך הדורש מספר של תהלכי עבודה הדרגתיים טרם מגיעים לתוצאה סופית. עבודה תלת -ממדית יכולה לכלול סביבות, דמויות, חפצים, הדמויות ועוד. תהליך העבודה תלוי בסוג העבודה והמטרה לשמה נעשה.

באופן אופקי ניתן להגיד שתהליך העבודה מתחיל מעבודת קונספט בו מעוצבת הסצנה בדו -ממד (בציור רגיל או ציור דיגיטלי [[אדובי פוטושופ|בפוטושופ]] יחד עם תוכנות דו -ממד נוספות). מעצבי קונספט נחשב למקצוע אחר שאינו קשור לאומנות תלת -ממד בהכרח, אבל תפקידם בין השאר הוא עיצוב סצנות אותם יעצבו אומני התלת -ממד (למשל ל[[סרט אנימציה]], משחק מחשב, אובייקט תלת -ממדי). עבודת הקונספט משמשת כרפרנס, ואומן התלת "מעתיק" את עבודת הקונספט תוך התחשבות בהגיון הפנימי של האובייקט כלומר התחשבות באנטומיה במקרה של גוף חי או בתהליך ההרכבה של החפץ כדי ליצור אובייקט משכנע כמה שיותר.

תהליך בניית המודל בתלת -ממד נקראת [[מידול תלת-ממדי|מידול]]. המידול משתמש בצורות ראשוניות פשוטות שאלה מעוצבת לצורה הכללית והבסיסית של האובייקט. המידול הראשוני נקרא פרוקסי. האובייקט מעוצב במלאו ולא חלק ממנו אבל רק באופן כללי בלי פירוט, אחרי שתהליך הפרוקסי מסתיים יש למקבלי ההחלטות יכולת להעריך כיצד הדברים נראים, והם ויכולים להעיר הערות לשיפור המודל, שבשל רמת הפירוט הנמוכה קל מאוד לשנותה. בשלבים מאוחרים יתר תהליך שנוי כזה מסובך בהרבה ופוגע בנראות האובייקט.

לאחר סיום הפרוקסי נעשה תהליך שבו נעשה מידול מדוקדק יותר של ירדה לפרטים ובנראות של כל אחד ואחד מהפרטים שמרכבים אותו, כשהמידול מסתיים האובייקט עובר תהליך של פרישת UV, תהליך שבו האובייקט נחתך ונפרש לתמונה דו -ממדית כדי להלביש עליו מרקמים. להדמיות, ובעיצוב סביבה במיוחד, יש חשיבות רבה מאוד לתאורה ול[[קומפוזיציה|קומפוזיצית]] הצילום של הסצנה. אחרי עיצוב הסביבה ברמת התאורה והצילום ופרישת UV מתחיל תהליך החומרים. בתוכנות התלת -ממד השונות יש מערכת של בחירות והגדרות בהם נעשים חשובים פיזיקליים שונים של צפיפות, החזר אור ועוד, שנותן מרקמים ומראה לחומרים שונים כמו פלסטיק, ברזל, מתכת, זכוכית. בעיצוב הסביבות או חפצים כמו עיצוב חדר או [[הדמיה אדריכלית]] נעשית עבודה של הגדרת חומרים בסביבה בהתאם לחזון העיצובי. הגדרות החומרים משתנים בהתאם לתכונות של הסביבה.

עיבוד התמונה הסופית נקראת "רינדור". רינדור הוא תהליך חישוב ממחושב של התמונה, הדמות או הסצנה כולה, לתמונה סופית וחדה. ככל שמנוע הרנדר טוב יותר, ההגדרות מדויקות יותר, ולמי שמפעיל את התהליך יש ניסיון בזיהוי ההגדרות והבנה עצוביתעיצובית של תלת -ממד, ככה התמונה הסופית תצא חדה ומרשימה יותר.

=== הגדרת האובייקטים (מידול, טופולוגיה, פיסול ורה טפולוגיה) ===

המידול מתחיל בצורה פשוטה כמו [[גליל (גאומטריה)|צלינדר]], [[ספירה (גאומטריה)|ספרה]] או קופסה, הצורה הפשוטה מחלוקת לאג'ים, קווים החוצים באופן אופקי ורוחבי את האובייקט, האג'ים פרושים כשתי וערב ויוצרים ריבועים, בכל פינה של מפגש הקווים יש קודקוד. האובייקט מחלוק לריבועים כשכל ריבוע נקרא פוליגון. בתוכנת תלת -ממד האובייקט נמצא על מערכת צירים (העולם) וניתן להזיז כל קודקוד, ישר או מצולע וכך לעצב את האובייקט לפי הצורה המתבקשת. ניתן להזיז להרחיב ולכווץ או לסבוב לפי הצורך. לכל תוכנה יש מבחר של כלי מידול שונים.

נקודות ציון חשובות בתחום משחקי הווידאו התלת -ממדיים נרשמו כאשר יצא לשוק מכונות המשחק (Arcade Machines) משחק המירוצים Viruta Racing ומשחק המכות Virtua Fighter, שניהם של חברת Sega ושניהם הושקו ב-1993. שני כותרים אלו יצרו למעשה ז'אנרים חדשים (משחקי מרוץ בתלת -ממד ומשחקי קרבות בתלת -ממד, בהתאמה) ופרצו את הדרך לז'אנרים נוספים, שלקחו ז'אנרים מוכרים (למשל, משחקי כדורגל) וחידשו אותם באמצעות גרפיקה תלת-ממדית והאפשריות החדשות שגרפיקה שכזו מאפשרת. התרומה של טכנולוגיית הגרפיקה התלת-ממדית השתרעה מעבר לתרומה אסתטית; מפתחי המשחקים השתמשו ביכולות החדשות שטכנולוגיה זו מציעה כדי להעמיק את חווית הריאליזם ואת המשחקיות עצמה. למשל, המשחק Virtua Figher איפשר לשחקן ששרוע על הרצפה להתגלגל לצדדים כדי להתחמק מתקיפות היריב שלו. אפשרות שכזו לא הייתה קיימת קודם לכן במשחקי קרבות דו-ממדיים. שני משחקים מהפכניים אלו יצרו או לפחות השפיעו במידה רבה מאוד על הטרנד של מעבר מרבית משחקי הווידאו לשימוש בגרפיקה תלת -ממדית. בהתאם, דור הקונסולות שהושק זמן קצר לאחר מכן (עם Sega Saturn ו-[[Sony Playstation]] בשנת 1994) התאפיין בשינוי דרמטי זה.

[http://bnext3d.co.il/%D7%94%D7%9B%D7%9C-%D7%A2%D7%9C-%D7%AA%D7%9C%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%93/ מידע נוסף על גרפיקת תלת -ממד] - מאתר בינקסט 3D