יהדות ארצות האסלאם – הבדלי גרסאות

ההסדר בין המדינה המוסלמית ובין העדות הלא-מוסלמיות המאמינות בדת מונותאיסטית המבוססת על התגלות הוסדר על פי חוזה שנקרא [[תנאי עומר|חוזה עומר]]. היהודים נחשבו אנשי הספר ([[אהל אל-כתאב]]) וכתוצאה מכך הוגדרו כאנשי חסות ([[ד'ימי|אהל א-ד'ימה]]) והיו זכאים להגנה של השלטונות המוסלמים. הדימים זכו לביטחוןל[[ביטחון אישי]] ולזכות לקיים את אמונתם בתמורה להכרה בעליונות האסלאם, בתשלום מס גולגולת מיוחד (שנקרא ה"[[ג'זיה]]") ובכפוף למיגבלות שהוטלו עליהם. בין המגבלות נמנו הגבלות שהתייחסו לבגדים שמותר לדימים ללבוש, לבהמות עליהן הדימים יכולים לרכוב, איסור נשיאת נשק ואיסור בניית מקומות [[פולחן]] חדשים. המגבלות נשאו אופי חברתי וסמלי יותר מאשר מוחשי ומעשי, כאשר המגבלות הכלכליות הן אלה אשר היו ממשיות יותר - נוסף על מס הג'זיה, היו מסים נוספים כמו מסי מעבר ומכסים, וכן חוקי ירושה שקבעו ש[[מומר]] לאסלאם לא יכול להוריש לקרוביו הד'ימים. בעיתות של התאסלמות בכפייה, גם אם זמנית, מגבלה זו הסבה סבל רב ליהודים.