היסטוריה של תוניסיה – הבדלי גרסאות

[[המינות הדונאטיסטית]] שהולדתה על אדמת קרתגו, היוותה מכשול להתפתחות הנצרות באזור. המינות נוצרה לאחר רדיפת הנוצרים על אדמת אפריקה בידי הקיסר [[דיוקלטיאנוס]] בסוף [[המאה ה-3]] ותחילת [[המאה ה-4]]. רדיפה זו גרמה לפיצול בשורות הנוצרים. נוצרה מחלוקת בשאלה האם לקבל לשורות הכנסייה נוצרים שהמירו את דתם בלחץ הרדיפות. מחלוקת נוספת הייתה האם יכול כומר, שאינו ראוי מבחינה אישית, להעניק את ה[[סקרמנט]]. בשנת [[315]] אירע הפיצול, כאשר בראש הכופרים עמד הבישוף של קרתגו, דונאטוס.ל כפירה בממסד הצטרפה גם תסיסה עממית נגד האימפריה הרומית ונגד המסיםהמיסים הכבדים. בתחילת המאה החמישית לספירה, גרש הקיסר הרומי [[פלביוס אוגוסטוס הונוריוס|הונוריוס]] את הדונאטיסטיים מכנסיותיהם. גם [[אוגוסטינוס]] נלחם בדונאטיסטים. הם חברו למהפכנים עממיים ונקראו משוטטים (circumcelliones). הדונאטיסטים גינו את העוני והעבדות, וקראו לשחרור עבדים ושמיטת חובות. הם שדדו והרגו עשירים, ואף ביקשו למות בעצמם: הם קפצו לאש או מעל סלעים תלולים.

במהלך [[המאה ה-16]] אוחדה המדינה התוניסאית אל האימפריה העות'מאנית. העות'מאנים הפכו את תוניסיה למחוז באימפריה שלהם בשנת [[1574]], והציבו בה חיל מצב ובו 4,000 [[יאניצ'רים]] שהובאו מ[[אנטוליה]], וחוזקו במומרים בכפייה לאסלאם שהגיעו מ[[איטליה]], [[ספרד]] ו[[פרובנס]]. ב-[[1591]] התמרדו היאניצ'רים המקומיים, והחליפו את השליט מטעם ה[[סולטאן]] בשליט מטעמם שכונה [[דיי]]. הדיי שלט בחופה של תוניסיה, כביכול מטעמו של השלטון המרכזי בטורקיה, ובפנים הארץ שלט שליט המכונה ביי, משושלת שהקים גובה מסיםמיסים [[קורסיקה|קורסיקני]] בשם מוראד בשנת [[1640]]. תוניסיה הפכה זירה למאבקים בין הדיי, הביי, שבטי הברברים, תושבי ערי החוף, ושודדי הים שהקימו מעין אוטונומיה לחופה של תוניסיה, והיו בעלי השפעה רבה על השלטון במדינה. בשנת [[1705]] השתלט ביי בשם [[חוסיין אבן-עלי]] על כל שטחה של תוניסיה. אבן עלי היה לביי הראשון של תוניסיה, והקים שושלת ששלטה במדינה עד לשנת [[1957]]. להלכה, המשיכה תוניסיה להיות ואסאל של האימפריה העות'מאנית, ה[[ח'טבה|דרשות בתפילות יום השישי]] הזכירו את שמו של הסולטאן (סימן לקבלת שלטונו), המטבעות הוטבעו בשמו, ואחת לשנה הופיע בחצר הסולטאן שליח מתוניסיה שהעניק לו מתנות. במציאות הייתה תוניסיה מדינה עצמאית לחלוטין.