צ'ארלס גורדון – הבדלי גרסאות

כמושל סודאן פעל גורדון בכמה נושאים. האחד היו היחסים בין מצרים ל[[אתיופיה]] שהגיעו לשפל בשל מחלוקת טריטוריאלית על מחוז בוגוס. המלחמה פרצה ב-1875 והמשלחת הצבאית המצרית הובסה באופן מוחץ ב"גוּנדט". משלחת צבאית שנייה, גדולה יותר, בפיקודו של הנסיך חסן נשלחה שנה אחר כך והובסה ב"גוּרה". הסטאטוס קוו נמשך עד מרץ 1877 כשגורדון הגיע ל[[מאסאווה]] בתקווה להשכין שלום עם האתיופים. הוא המשיך לבוגוס וכתב למלך אתיופיה מהם התנאים המוצעים לשלום. אך הוא לא קיבל תשובה משום שהמלך האתיופי רכב דרומה למלחמה עם שבטי השואה. בראותו כי הבעיה האתיופית יכולה להמתין, חזר גורדון לחרטום.

 

 

כשמרד פרץ במחוז [[דארפור]] רכב גורדון לשם. מספרם של המורדים היה ניכר וגורדון העריך כי ל[[דיפלומטיה]] יש סיכוי גדול יותר להצלחה. גורדון, שאליו התלווה [[מתורגמן]] בלבד, רכב למחנה האויב על מנת לדון במצב. פעולה נועזת זו הצליחה, שכן חלק מהמורדים הצטרפו אליו והשאר נסוגו דרומה. גורדון ביקר במחוזות של ברבר ודונגולה ואז חזר לגבול אתיופיה לפני ששב לחרטום בינואר 1878. הוא זומן לקהיר וכשהגיע במרץ 1878 מונה לנשיא ועדת חקירה שתפקידה היה לגלות כיצד יוכל איסמאעיל לשלם את חובותיו הכספיים למלווים האירופאיים. הכדיב, שלא היה מסוגל לשלם את חובותיו, הודח על ידי הסולטאן הטורקי ב-[[1879]] לטובת בנו [[תאופיק פאשא|תאופיק]].