טיפול קוגניטיבי-התנהגותי – הבדלי גרסאות

פסיכו-הדרכה (psychoeducation) היא אחד העקרונות הבסיסיים של הטיפול-הקוגניטיבי ההתנהגותי, לפיו המטופל מסוגל להבין את רוב צורות הפסיכופתולוגיה אם יסופק לו מידע נהיר על אודות ההפרעה. שיתוף המטופל בתהליך הטיפולי ובבסיס התיאורטיהתאורטי לטיפול הכרחיים לחיזוק מחויבותו של המטופל לתהליך הטיפולי, הפחת תקווה במטופל באשר לסיכוי לשיפור במצבו ולפיכך העלאת המוטיבציה להשתתפות בטיפול. פסיכו-הדרכה אף מסייעת להפיג את תחושת הבדידות של המטופל הסבור כי הוא יחיד בסבלו, ומחזקת את סמכותו של המטפל כאיש מקצוע הבקיא בספרות המקצועית הרלבנטיתהרלוונטית לטיפול. ההדרכה ניתנת לעיתים קרובות החל מהפגישה הראשונה ולאורך כל הטיפול, וכן באמצעות מתן ״שיעורי בית״ הכוללים קריאת חומר מקצועי.{{הערה|הפרט, 2011, עמ׳ 8-7.}}

המנגנון העומד בבסיס ההבנייה הקוגניטיבית (cognitive restructuring) הוא בחינת תקריות מחיי המטופל ואתגור המחשבות שעלו במהלכן באמצעו תהליך המכונה [[השיטה הסוקרטית|דיאלוג סוקראטי]]. המטופל מתבקש להיזכר בנסיבות שהובילו להתעוררות החוויה הרגשית העוצמתית, ולאחר מכן לתאר בפרטי פרטים את המחשבות שעלו בתודעתו במהלך החוויה. המחשבות נבחנות במהלך הטיפול ומעומתות עם המציאות ״האובייקטיבית״. באמצעות תהליך זה לומד המטופל להעריך בצורה מדויקת יותר מחשבות בלתי-מסתגלות ואוטומטיות, ובהמשך להפחית את עוצמת הרגשות השליליים המתעוררים בעקבותיהן.{{הערה|הפרט, 2011, עמ׳ 8.}} לאחר זיהוי העיוותים הקוגניטיביים באמצעות הדיאלוג הסוקראטי עובר הטיפול להתמקד בפיתוח תגובות רציונאליותרציונליות למחשבות המטופל. בהמשך, מוצע למטופל לבדוק אם חל שינוי בעוצמת החוויה הרגשית, כדי לבדוק אם השינויים בניבויים ובמחשבות השפיעו על תחושותיו.{{הערה|הפרט, 2011, עמ׳ 9.}}