בסיליוס השני בולגרוקטונוס, קיסר האימפריה הביזנטית – הבדלי גרסאות

בין השנים [[963]] ו-[[976]] משלו בביזנטיון [[עוצרות|עוצרים]], בתחילה [[ניקיפורוס השני]] (Νικηφόρος Β΄ Φωκάς), שהתחתן עם תיאופנון, הקיסרית, ולאחר הרצחו ([[969]]), בהסכמתה, עלה לשלטון רוצחו, [[יוחנן הראשון צימיסקס]], שהיה שר הצבא. לאחר מותו של זה, קיבלו האחים את הממלכה. אך בסיליוס היה מוכשר ותקיף יותר מקונסטנטינוס, והוא תפס את רסן השלטון בהסכמתו אחיו, שקיבל מעמד של [[מלך]] אך לא משל בפועל.

 

 

בעקבות תבוסת צבאו בצידה המזרחי של האימפריה ב[[קרב אורונטס]] ב-[[994]], נאלץ בסיליוס להתערב אישית במערכה כנגד [[השושלת הפאטמית]]. בסיליוס חצה עם צבאו את [[אנטוליה]] במעט יותר משבועיים, והופיע באופן לא צפוי בצפון [[סוריה]] באביב [[995]]. הצבא הפאטמי, אשר צר באותו זמן על העיר [[חלב (עיר)|חלב]], נסוג ללא קרב. לאחר עימותים נוספים בין הצדדים נחתם הסכם שלום, אשר התקיים ללא אירועים מיוחדים מ-[[1001]] ועד [[1016]]{{הערה|Holmes, עמודים 475-476}}.