שושלת האן המערבית – הבדלי גרסאות

עם הכרזתו לקיסר, חילק ליו באנג את הקיסרות לשני חלקים - המערבי, בו שלט ישירות באמצעות מנגנון פקידותי, והמזרחי, שחולק למדינות אוטונומיות בראשות הנסיכים שסייעו לו להביס את סיאנג יו; החלשה מתמדת של הנסיכים ורצח החזקים מביניהם מנעה מהנסיכויות להפוך לגורם המסכן את השלטון. למרות זאת, הנסיכים שמרו על כוחם: הם נהנו מאוטונומיה רבה, שמרו את הרוב המוחלט של המסיםהמיסים שאספו לעצמם, והנפיקו מטבעות משלהם. עלייתו של הקיסר ג'ינג די לכס השלטון ב-[[157 לפנה"ס]] סימנה את תחילתם של צעדים נוספים להחלשת הנסיכים; שבעה מאלו פתחו בתגובה ב"מרד שבע המדינות" ב-[[154 לפנה"ס]], שנכשל, והביא להגבלות על גודלן וכוחן של המדינות אך לא לביטולן.

ההתפשטות הטריטוריאלית גבתה את חלקה מקופת הקיסרות, ובעקבות כך הפך וו-די את הכלכלה לריכוזית יותר: וו-די חידש את המונופולים על הברזל, המלח והטבעת המטבעות, הטיל מסיםמיסים חדשים על הסוחרים, פעל לשיפור החקלאות (על מנת להגדיל את כמות המסיםהמיסים המתקבלת) ושיקם את תעלות המים מימי שושלת צ'ין. הנסיכויות הוחלשו משמעותית על ידי חוק לפיו הנחלות יתחלקו שווה בשווה בין כל צאציו של הנסיך. {{ש}}השטחים החדשים שנכבשו בימיו של וו-די אלו אפשרו לסין לפתח קשרי מסחר עם המערב ב[[דרך המשי]], ולסחור עם מדינות מרוחקות; סחורות שמקורן בסין הגיעו עד ל[[האימפריה הרומית|אימפריה הרומית]]. מסעותיו של ז'אנג שיאן, שנמשכו בין 139 ל-125 לפנה"ס (מספר שנים לפני כיבושיו של וו-די באסיה המרכזית), הביאו ליצירת קשרים דיפלומטיים בין סין לבין ממלכות הנמצאות במערבה, ביניהן [[פרגנה]], [[באקטריה]], [[סוגדיאנה]] ו[[האימפריה הפרתית]].

בראשית ימיה, השושלת אופיינה בהימנעותה מפעלתנות כלכלית מופזרת דומה לזו של שושלת צ'ין. יתרה מכך: קופתה הריקה של השושלת לא אפשרה לה לקיים שלטון מקומי יעיל כמו בימי צ'ין, ולכן שליטתה של השושלת בשטח עליו היא הופקדה הייתה מוגבלת. מדיניותה הכלכלית של השושלת הייתה של הפסקת ההתערבות הגורפת של השלטון בכלכלה כפי שהייתה בימי צ'ין על ידי הסרת הפיקוח על תעשיות הברזל והמלח ועל המחירים בשווקים, וכן הסרת המונופול על הטבעת המטבעות והורדה משמעותית במסיםבמיסים. מדיניות זו הביאה לשינויים חברתים משמעותיים, כגון יצירת מעמד מתעשרים חדש שהאיכרים עבדו ברשותם כצמיתים, ושילמו להם (ולא לשלטון המרכזי) את מרבית המס; כך ירד משמעותית כוחו של מעמד האיכרים.

בימיו של וו-די חלו שינויים משמעותיים בכלכלה: הוטלו מונופולים על הברזל, המלח והטבעת המטבעות; הושקעו סכומי כסף עצומים במערכות הצבאיות (בעיקר נגד השיונגנו); הועלו המסיםהמיסים והמכסים שהוטלו על הסוחרים; ואומצה מדיניות כלכלית חדשה, שבמסגרתה כל מחוז שילם את מיסיו על ידי תצורה חקלאית אחרת הנפוצה בו, כאשר זו נמכרה על ידי השלטון המרכזי ברחבי הקיסרות ברווח.