הבדלים בין גרסאות בדף "ביטול שיטת ההאן"

מ
בוט החלפות: \1מיסים
(הוספת תבנית קצרמר)
מ (בוט החלפות: \1מיסים)
השלב השני בביטול שיטת ההאן התרחש ב-[[1869]]. את התנועה הוביל טקיושי קידו מנחלת [[צ'ושו]], ששכנע את אדוני הנחלות צ'ושו ו[[סצומה]], שתי הנחלות ששיחקו תפקיד ראשי בהדחת השוגון, לוותר על נחלותיהם לטובת הקיסר. בין [[25 ביולי]] ו-[[2 באוגוסט]] 1869 עשו כדוגמתם דאימיו של 260 נחלות אחרות, מתוך חשש שנאמנותם לקיסר תועמד בספק. בראשית סירבו רק 14 דאימיו לוותר על נחלותיהם, אך הם נכנעו לאחר שבית המשפט הזהיר אותם מפני פעולה צבאית במקרה שיעמדו בסירובם.
 
בתמורה לוויתור על סמכויותיהם לממשל המרכזי מונו הדאימיו ל[[מושל]]ים של נחלותיהם-לשעבר (שקיבלו את השם "מחוזות"), והותר להם לשמור עשרה אחוז מהכנסות המסיםהמיסים של המחוז. כמושלים, היו הדאימיו זכאים למנות את הכפופים להם רק במקרה בו המועמד עמד בתנאי הקבלה שהכתיב הממשל המרכזי. בנוסף, קצבאות שעברו בירושה לסגניו של הדאימיו שולמו על ידי הממשלה ולא על ידי הדאימיו, בצעד שנועד להחליש את הקשרים הפאודליים. התואר "דאימיו" בוטל סופית ביולי 1869.
 
==ביסוס השיטה החדשה==