שירות החוץ הישראלי – הבדלי גרסאות

מומחים סבורים כי חוק מערך החוץ צריך להתמקד רק בדברים החשובים ביותר, בדומה לגישה שננקטה בזמנו לגבי נוסח חוק השב"כ (2002).{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://iad.org.il/wp-content/uploads/2015/08/2015-07-29-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D-%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA-%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9A-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A5.pdf|הכותב=מכון מתווים והאגודה הישראלית לדיפלומטיה|כותרת=סיכום סדנת מומחים - חוק שירות החוץ|אתר=מכון מתווים|תאריך=29 ביולי 2015}}}} על-פי גישה זאת, חוק מערך החוץ צריך להגדיר את ייעוד מערך החוץ, להבהיר מהן סמכויותיו ומהם תפקידיו, ולעגן את מעמדו בתהליכי קבלת ההחלטות בישראל. החוק צריך לקבוע שמשרד החוץ הוא הגורם שאחראי על התוויית ותיאום מדיניות החוץ של ישראל, ושאנשיו צריכים להיות שותפים לתהליכי קבלת החלטות, ולא רק להעריך ולדווח. זאת ועוד, חשוב להדגיש בחוק את החשיבות שבמינוי שר חוץ במשרה מלאה, ולהגדיר את היחסים בין משרד החוץ לבין משרדי ממשלה אחרים. מעצם הווייתו, משרד החוץ עוסק בנושאים שקשורים לתחומי האחריות של כמה משרדי ממשלה אחרים, ועל כן יש צורך להגדיר באילו תחומים יש למשרד החוץ סמכות בלעדית, ובאילו תחומים יש לו תפקיד של ייעוץ ועדכון מול המשרדים האחרים. הדבר יסייע לבטל משרדי ממשלה מיותרים, שמבזבזים את כספי משלם המסיםהמיסים ופוגעים ביעילות העבודה הדיפלומטית של משרד החוץ.