זהות מגדרית – הבדלי גרסאות

המחקר המדעי מראה כי זהות המגדר איננה דבר שנבחר באופן מודע; רוב הזכרים אכן יזדהו לבסוף כגברים ורוב הנקבות כנשים, אך קיימים כמה מצבים בהם זה לא יקרה - תופעות כאלה של התפתחות מגדרית שונה, הולידו מחקר מדעי שלם אודות ה[[אטיולוגיה]] של זהויות [[מגדר]], נושא אשר עד כה ידע מחלוקות חריפות מאד ב[[הקהילה המדעית|קהילה המדעית]] אחת הידועות בהן הוא הפולמוס סביב [[ג'ון מאני#מחלוקות|מקרה דייוויד ריימר]]. לעיתים אלו החשים אי הלימה בין זהותם המגדרית לבין גופם מבקשים לעבור הליך ל[[שינוי מין|התאמה מגדרית]], כדי להתאים את גופם לתחושתם הנפשית.

גישה זו מבוססת בלבד על רעיון [[קונסטרוקטיביזם חברתי|קונסטרוקציוניסטי]] [[פונדמנטליזם|פונדמנטאלי]] לפיו זהות המגדר מתעצבת אך ורק על ידי [[סוציאליזציה]], קרי, היא תוצר של [[הבניה חברתית]] טהורה, כביכול. גישה זו הביאה למספר מקרים טרגיים, כדוגמת [[דייוויד רימר]], ולמעשה הופרכה מראיות סותרות כגון קיום תופעת ה[[טרנסקסואליות]] אשר מתחילה, ברוב המקרים, בגיל הינקות, וכוללת התנגדות אקטיבית מצד הילד, לתכתיבים המגדריים של הוריו (Childhood gender nonconformity), וזו בדרך-כלל הולכת ומתחזקת, בסתר או בגלוי, במהלך השנים. כמו כן, מחקרים [[נוירוביולוגיה|ניורוביולוגיים]] מוקדמים, דוגמת אלו של [[רוג'ר גורסקי]] ו[[דיק שוואב]] על השפעתם הקדם לידית של ה[[הורמונים|הורמון]] [[טסטוסטרון]] בפרט, ו[[אנדרוגן|אנדרוגנים]] בכלל, על ה[[התמיינות מוחית|התמיינות המוחית]]. גישה זו אומצה על ידי קבוצות [[פמיניזם|פמיניסטיות]] [[פוסט-סטרוקטורליזם|פוסט-סטרוקטורליסטיות]] אשר לשיטתן מגדר, ואספקטים פסיכו-סוציאליים רבים נוספים, הן תוצאה של [[הבניה חברתית|הבניה]] גרידא.

על פי מרבית החוקרים העוסקים בזהות מגדרית מתעצבת במהלך הלידה עד להתגבשותה הסופית-לכאורה שלא תאוחר מגיל 18 חודשים ככלל; החל מ'''השפעות ביוכימיות''' כגון [[הורמונים|הורמונאליות]] או [[טרטוגן|טרטוגניות]] בשלב החיים '''הפרי-נטאלי''' (כלומר, הקדם-לידתי), וכלה בשלב החיים האפי-נטאלי (כלומר הבתר-לידתי) שלאחריו, אז, לפי אחת הדעות, מתרחש תהליך של "השלמה פסיכוסוציאלית"{{הערה|יש שיטענו שתהליך זה מובן פחות טוב, באופן כללי, מהתהליכים הביוכימיים הגורמים להתיימנות זכרית של מערכת הרבייה, ומכאן גם למבנה מוחי שונה קמעה, מבחינה מגדרית.|ימין=כן}} הנמשך על פי רוב עד סביבות גיל 18 חודשים לערך.

ניתן להגדיר מערכת מגדרית כסך זהויות המגדר המקובלות בתרבות נתונה (או בהגדרה צרה יותר, בחברה נתונה) מבחינה לשונית ותרבותית. בתרבות המערבית, למשל, מערכת זו היא בינארית וכוללת את זהות המגדר הגברית (masculine) והנשית (feminine), אך בתרבויות אחרות, כגון ה[[אינדונזיה|אינדונזית]] [[תאילנד|התאילנדית]], שבט ה[[נאוואחו|נבאחו]], או אצל ילידי האי [[סמואה]] ועוד, המערכת המגדרית מאורגנת בצורה מעט שונה (בחלק מהתרבויות קיימות שלוש זהויות מגדר חברתיות ואף יותר). בשלב ההשלמה הפסיכוסוציאלי, שהוא ההקשר המגדרי של [[תאוריית ההתקשרות|הקשרות]], [[חיברות|סוציאליזציה]] ולמידה מסוגים שונים (על בסיס [[ביולוגיה של מגדר|התשתית הביולוגית]] המכווינה אדם לזהות מגדר נתונה), נרקמים קשרים בסיסיים מאד למגדר ההולם את הגוף, נלמדים [[תפקידי מגדר|תפקיד המגדר]] המתאימים הבסיסיים ביותר, ונרכש הבסיס ההתנהגותי להם. תהליך זה בכללותו מכונה תהליך כמו-הטבעתי (Imprinting-like process){{הערה|ההבדלים העיקריים בין הטבעה קלאסית כפי שתיאר [[קונרד לורנץ]] לבין תהליך כמו הטבעתי הנוגע לזהות המגדר הם: 1. זמן ההרתחשות (אצל קונרד לורנץ התהליך קרה מיד עם הבקיעה מהביצה ואילו כמו-הטבעה מגדרית מתרחשת מעט מאוחר מן הלידה (לא ידוע מדי בדיוק זה קורה או מה פרק הזמן המקסימלי, באופן כללי, בו זה יכול לקרות. 2. הטבעה כפי שקרתה אצל לורנץ, על פי כלל איננה מושפעת מגורמים הורמונאליים משמעותיים בעוד שכמו-הטבעה מגדרית, בפירוש כן נקשרת בהם.|ימין=כן}} בו נרכשת זהות המגדר בצורתה הבסיסית ביותר, ומשם עליה להתפתח בהקשריה המשניים.

מאני וארהרדט המשילו את התפתחות הזהות המגדרית, לפחות כאשר זו נעשית על פי הכלל והסדר המתואר לעיל - להתפתחות שפת האם והמבטא: שפת האם כקטגוריית-על בהקשר הפסיכו-לינגוויסטי הפרטי, היא בדרך כלל יחידה, ואלו ה[[מבטא]], ה[[פרגמטיקה]], התחביר, ונגזרות אחרות של מאפיין אנושי זו, המשתדרגות עם השנים; אך שפת-אם, או "שפה עיקרית", לרוב יש רק אחת, ומסלול התפתחותי זה, דומה, על פי מאני וארהרדט, לזה של זהות המגדר.{{הערה|מאני וארהרדט, 1972, מהדורה ראשונה, הקדמה.|ימין=כן}} עם זאת, רוב ממצאיו של מאני שנויים במחלוקת, והוא אף נחשף מזייף ממצאי מחקר על מטופלו דייוויד ריימר.

מחקר אטיולוגי זה, כמו מחקרים אטיולוגיים אחרים ב[[פסיכולוגיה התפתחותית]] עלול לנבוע מ[[סקרנות]]ם של פרטים שונים העוסקים בו בעיקר במטרה להבין מדוע קיימים אנשים [[טרנסג'נדר|טרנסג'נדרים]]ים. ללא עניין זה, כפי הנראה מחקר זה היה מצומצם יותר בהיקפו, ונוגע בעיקר לפן הביולוגי של ההתפתחות, ופחות לפן המוחי-נפשי שלה. חוקרים בתחום זה הם מעטים יחסית והתקדמותו איטית.

עם זאת, אחת הביקורות כלפי חוקרים מסוימים העוסקים בנושא זה באופן עקבי הוא שהם מבקשים להבין מהם הגורמים המדויקים למטרנסג'נדריות ואף הומוסקסואליות (שלרוב נקשרות ב[[נון קונפורמיות מגדרית בילדים]]), במטרה למנוע אותם. מסיבה זו חוקרים מסוימים הואשמו ב[[הטיה מחקרית]], [[הומופוביה]] ואף [[טרנספוביה]], בפרט תוך צידוד במקרים של טראומות והתאבדויות של נבדקים אחדים שהשתתפו בניסויים כאלה והתרחשו לכאורה בעקבות השתתפות בהם. חוקרים כאלה עשויים לטעון כנגד ביקורות אלה כי חקירתם נובעת מסקרנות גרידא וכי זמן רב מדי ישבה האנושות ב[[בורות]] בהקשר לנושאים אלה; עוד הם עשויים לטעון כי ביקורות כאלו נובעות מ[[תסכול]] שחשים מבקרים מסוימים מעצם עבודתם וכי ההשלכה של ההתנגדות הסוציו-פוליטית לעבודתם המחקרית מעכבת את התהליך ה[[מדע|מדעי]]י בכללותו. הפסיכולוגים [[ריי בלנשרד]] ו[[ג'יי מייקל ביילי]] (J. Michael Bailey), זכו לביקורת על שימוש בנומנקלטורה שהגיש בלנשרד, המתארת "3 סוגים" של נשים טרנסקסואליות, הנתפסת כנומנקלטורה בעייתית. הפסיכולוג קנת צוקר זכהספג לביקורתביקורת על ניסויים קוגניטיבים-ביהייביוריסטים שערך על ילדים נון-קונפורמיים מגדרית במטרה לחקור את האטיולוגיה של ביטויי הטרנסג'נדריות שלהם; האקטיביסטית הטרנסג'נדרית-טרנסקסואלית [[לין קונווי]] כינתה באחד ממאמריה את סדרת ניסויים אלה מצד צוקר "התעללות בילדים"; צוקר מצידו האשים אותה ב[[לשון הרע]] ופגיעה בשמו המקצועי ללא בסיס, ואיים בתביעה משפטית בדרישה להסיר את הדברים.

להבדיל מלימודי פסיכולוגיה (למשל, לימודי תואר שני בפסיכולוגיה במחלקה למגדר ומיניות) שנלמדים במידלה גדולה מנקודת ראות של [[נוירופסיכולוגיה]] ו[[פסיכואנליזה]], לימודי המגדר בעיקר מנקודת ראות [[פוסט-מודרניזם|פוסט-מודרנית]] ו[[פמיניזם|פמיניסטית]], דבר הגורר אחריו ביקורת ציבורית רחבה וטעונים כי לימודים אלו הם יותר בגדר של תעמולה מאשר מדע חברתי ממשי.