הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה – הבדלי גרסאות

בחירות אלו היו האישיות ביותר בתולדות [[מדינת ישראל]] - על אף שהנושאים הרגילים של מערכות הבחירות כמו [[ביטחון לאומי|ביטחון]], [[כלכלה]] ו[[חינוך]] היוו גורם גם במערכת בחירות זו, הרי הנושא המרכזי במערכת הבחירות הזאת היה אמינותו של [[בנימין נתניהו]], [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] דאז. בחירות אלו היו הבחירות היחידות בהן היו יותר משני מועמדים שהכריזו על כוונתם להתמודד בבחירות לראשות הממשלה. למעשהבמקור רקהודיעו על התמודדותם: בנימין נתניהו מטעם [[הליכוד]], [[אהוד ברק]] מטעם [[ישראל אחת]], [[איציק מרדכי]] מטעם [[מפלגת המרכז]], [[בנימין זאב בגין]] מטעם [[האיחוד הלאומי]] ו[[עזמי בשארה]] מטעם מפלגת[[בל"ד]]. פחות מ־24 שעות לפני תחילת ההצבעה העיקרית (ולאחר שמקצת המצביעים כבר הצביעו) הסירו חלק מן המועמדים את מועמדותם, ונותרו שני מועמדים בלבד לתפקיד ראש הממשלה: בנימין נתניהו ו[[אהודואהוד ברק]] שזכה לבסוף במירב הקולות. גם התחזקותה של [[מפלגת ש"ס|ש"ס]], ובמיוחד הרשעתו של העומד בראשה, [[אריה דרעי]], בפלילים וכן שליטתה ב[[משרד הפנים]], היוו גורם משמעותי במערכת הבחירות.