ראלף ניידר – הבדלי גרסאות

הירחון האמריקאי "[[The Atlantic|The Atlantic Monthly]]" דירג את ניידר במקום ה-96 ברשימת מאה האמריקאים המשפיעים ביותר בכל הזמנים, בציינו: "(בשנות ה-60) הוא הפך את המכוניות בהן אנו נוהגים לבטוחות יותר; שלושים שנה מאוחר יותר הוא הפך את [[ג'ורג' ווקר בוש|ג'ורג' בוש]] לנשיא" [http{{קישור כללי|כותרת=The 100 Most Influential Figures in American History|אתר=The Atlantic|תאריך=2006-12-01|כתובת=https://www.theatlantic.com/docmagazine/200612archive/influentials]2006/12/the-100-most-influential-figures-in-american-history/305384/|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2019-03-01}}.

ראלף ניידר סיים בהצטיינות יתרה תואר ראשון ב[[אוניברסיטת פרינסטון]] ב-[[1955]] ותואר במשפטים מ[[אוניברסיטת הרווארד]] ב-[[1958]] [{{קישור כללי|כתובת=http://www.cnn.com/ELECTION/2004/special/president/candidates/nader.html]|כותרת=CNN.com Specials|תאריך_וידוא=2019-03-01|אתר=www.cnn.com}}. הוא שירת בצבא ארצות הברית במשך שישה חודשים בשנת [[1959]] ולאחר מכן החל לעבוד כעורך דין ב[[הרטפורד]] שבקונטיקט. בין [[1961]] ל-[[1963]] הוא לימד [[היסטוריה]] ו[[ממשל]] באוניברסיטת הרטפורד. ב-[[1964]] עבר ניידר ל[[וושינגטון הבירה]], שם עבד אצל עוזר שר העבודה [[דניאל פטריק מויניהאן]].

התקלותו הראשונה של ניידר עם תעשיית הרכב הייתה ב-[[1959]], בעקבות המאמר: "המכונית הבטוחה שאין באפשרותך לקנות" שפרסם בשבועון דה ניישן (The Nation). ב-[[1965]] כתב ניידר את הספר "לא בטוח בכל מהירות", מחקר שמטרתו הייתה להראות שכלי הרכב האמריקאיים אינם בטוחים ושיצרניות הרכב מתנגדות להשקעת משאבים אפילו באביזרי בטיחות בסיסיים כגון [[חגורת בטיחות|חגורות בטיחות]]. פרק אחד בספר הוקדש לדגם ה[[שברולט]] קורביר של [[ג'נרל מוטורס]]. הספר עורר הדים רבים והפך את ניידר לדמות ידועה בארצות הברית. חברת ג'נרל מוטורס ניסתה לערער את אמינותו של ניידר; אנשיה שכרו בלשים פרטיים על מנת לצותת לשיחות הטלפון שלו, ולחקור את עברו, ואף שכרו פרוצות שיארבו לו בסיטואציות מביכות [{{קישור כללי|כתובת=http://www.legalaffairs.org/issues/November-December-2005/scene_longhine_novdec05.msp]|כותרת=Legal Affairs|תאריך_וידוא=2019-03-01|אתר=www.legalaffairs.org}},

[http{{קישור כללי|כתובת=https://www.fhwa.dot.gov/infrastructure/safetyep.htm]cfm|כותרת=Epilogue: The Changing Federal Role - President Dwight D. Eisenhower and the Federal Role in Highway Safety - General Highway History - Highway History - Federal Highway Administration|תאריך_וידוא=2019-03-01|אתר=www.fhwa.dot.gov}}. ג'נרל מוטורס כשלה בניסיונה לחשוף עבירות על החוק או התנהגות לא אתית מצידו של ניידר. ב-[[1966]] נאלץ נשיא ג'נרל מוטורס להופיע בפני תת-ועדה של [[הסנאט האמריקני]] ולהתנצל על התנהגות החברה. ניידר תבע בהצלחה את החברה על הפלישה לפרטיותו. תביעתו של ניידר כנגד ג'נרל מוטורס נפסקה לבסוף בבית המשפט לערעורים של [[ניו יורק]], שפסיקתו קבעה תקדים שמרחיב את [[דיני הנזיקין]] כך שיכללו "מעקב נלהב יתר על המידה". כספי ההסדר, 248,000 דולר, שימשו את ניידר להרחבת פעילויותיו למען זכויות הצרכנים. החברה מעולם לא הסבירה מדוע השתמשה בשיטות כאלה במקום להגן על המכונית בעיתונות הפופולרית, שם הייתה לחברה השפעה לא מבוטלת.

'''ביקורת על "לא בטוח בכל מהירות"''': ב-[[1972]] התפרסם דו"ח של ועדת הבטיחות של מנהל בטיחות תנועת הכבישים הלאומית, שנערך בידי [[אוניברסיטת טקסס A&M]] וזיכה את הקורביר, בקובעו שאין למכונית פוטנציאל אובדן שליטה רב יותר משל מכוניות אחרות במצבים קיצוניים. דעה אחרת הוצגה על ידי [[ג'ון דלוריאן]], שהיה ממנהלי ג'נרל מוטורס, בספר: "ביום בהיר אחד אתה יכול לראות את ג'נרל מוטורס" ([[1979]]) שבו אישר דלוריאן את ביקורתו של ניידר. הוא כתב שכשלי ה[[תיכון (הנדסה)|תיכון]] של הקורביר תוקנו בשנות הייצור האחרונות של הדגם, אך שמה של הקורביר הוכתם ללא תקנה. ב[[כתב עת|כתבי עת]] מקצועיים של מכונאי רכב היה ידוע עוד לפני פרסום הספר על תפקודו הבעייתי של סרן המכונית [{{קישור כללי|כתובת=http://www.autozine.org/technical_school/suspension/tech_suspension2.htm]|כותרת=AutoZine Technical School - Suspension|תאריך_וידוא=2019-03-01|אתר=www.autozine.org}}.

* '''[[2000]]''' ניידר רץ באופן פעיל בשנת 2000, זאת כמועמד מטעם מפלגת הירוקים, שנוצרה כמפלגה כלל ארצית כתוצאה של מסע הבחירות שלו ב-1996. בשנה זו הוא קיבל 2,883,105 קולות, שהם 2.74% מן המצביעים; התוצאה הייתה הרחק מסף חמשת האחוזים אשר היו דרושים למפלגת הירוקים על מנת לקבל מענקי בחירות פדרליים בבחירות הבאות. גם הפעם הייתה לאדיוק המועמדת לסגן הנשיא. דמוקרטים רבים מאשימים את ניידר בהפסד של [[אל גור]] ל[[ג'ורג' ווקר בוש|ג'ורג' בוש]]: - מספר המצביעים לניידר בשתי מדינות מפתח [[פלורידה]] ו[[ניו המפשייר]] היה גדול יותר מההפרש בין בוש לגור, ומרבית תומכיו באו מחוגי השמאל.

* '''[[2004]]''' ב-[[24 בדצמבר]] [[2003]] הודיע ניידר כי הוא לא ינסה להיות מועמדה של מפלגת הירוקים בבחירות לנשיאות של שנת 2004. מכל מקום, הוא לא פסל אפשרות לרוץ כמועמד עצמאי. ב-[[22 בפברואר]] [[2004]] הודיע ניידר ל-[[NBC]] שהוא אכן יתמודד בבחירות בתור עצמאי, באומרו: "מצוי כוח ועושר רב מדי הנתון בידיים מועטות מדי". מצעו עמד בכפיפה אחת עם זה של מפלגת הירוקים בסוגיות העיקריות כגון ההתנגדות למלחמה בעיראק. מפאת חששם כי ניידר יסכל את בחירת מועמדם ב-2000, האיצו דמוקרטים רבים בניידר לחזור בו ממועמדותו ב-2004. טרי מקאליף, שהיה יושב ראש הוועדה הלאומית הדמוקרטית, טען כי לניידר הייתה "קריירה ראויה לציון, בהילחמו עבור משפחות ממעמד הפועלים". וש"הוא ישנא להתבונן בחלק ממורשתו יורד לטימיון, על ידי כך שהוא יגרום לנו לשמונה שנים של ג'ורג' בוש". הוא רץ כמועמד עצמאי ביחד עם פעיל איכות הסביבה, פיטר מיגל קמג'ו, כמועמדו לסגן הנשיא. ניידר קיבל 463,653 קולות שהם 0.38% מן המצביעים.

* '''[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008|2008]]''' בתחילת מסע הבחירות מתח ניידר ביקורת נוקבת על המועמדת הדמוקרטית המובילה [[הילרי קלינטון]]. בפברואר [[2008]] הודיע כי יתמודד והמועמד לסגן נשיא שלו יהיה מט גונזלז, יושב ראש מועצת העיר [[סן פרנסיסקו]] לשעבר [{{קישור כללי|כתובת=http://www.msnbc.msn.com/id/23319215/]|כותרת=MSN {{!}} Outlook, Office, Skype, Bing, Breaking News, and Latest Videos|תאריך_וידוא=2019-03-01|אתר=www.msn.com}}. לטענתו, שתי המפלגות הגדולות זהות למעשה. בבחירות זכה לשיעור תמיכה של כחצי אחוז.

* '''It Happened in the Kitchen: Recipes for Food and Thought'''.