שבועה – הבדלי גרסאות

מקבצי חוקים נוספים אנו מקבלים את הרושם שעדות בשבועה נמצאת בשימוש נרחב למדי בעת העתיקה. ב[[חוקי אשנונה]] (מהאלף השני לפנה"ס) כתוב: "אם בית האיש התמוטט... ונעלם הפיקדון אשר נמסר לו, ישבע בעל הבית באלוהים בשר היכל תישפך לאמר: יחד עם רכושך אבד רכושי, לא פעלתי אוון או מעשה תרמית. אין לבעל הפיקדון דברים עליו".{{הערה|סעיף 37 בחוקי אשנונה; אברהם לבנון, '''קבציקובצי חוקים של העמים במזרח הקדמון''', חיפה, תשכ"ז (1967), עמ' 64.}} באופן דומה מוזכר בספר החוקים [[חתים|החתי]]: "איש כי יאסור שור, סוס,..., ומת בהמה כמוה ייתן תחתיה. אך אם יטען "בידי שמיים מתה" – ישבע"{{הערה|סעיף 75; לבנון, עמ' 159.}}  גם בלוחות של [[חוקי אשור התיכונה]] יש ביטויים למעמדה הקובע של שבועה בסיטואציות משפטיות, למשל – "אם אישה הנשואה לאיש גנבה מאומה מביתו של איש אחר,..., בעל הרכוש הגנוב ישבע "מעולם לא הרשיתי לה לקחת" ... בעל הרכוש הגנוב אותה ייקח ואת אפה יקטום"{{הערה|לוח א' סעיף 5; לבנון עמ' 121.}}.  גם אצל השבטים ה[[בדואים]] יש הסתמכות רבה על שבועות כתחליף לדרכים אחרות להצדקת תביעות.{{הערה|לבנון עמ' 207. לבנון מביא בספרו כעשרים וריאציות שונות של שבועות בדואיות ומציג את הפרוצדורה השבועתית כולה כפי שהיא מתנהלת בקרב השבטים הערביים.}}