יוהנס פפרקורן – הבדלי גרסאות

אלא שלטובת היהודים נרתם הארכיבישוף של העיר [[מיינץ]] והקנצלר של הקיסר מקסימיליאן - [[אוריאל פון גמינגן]] (Uriel von Gemingen). הוא פנה לקיסר וטען שאין בספרי הקודש של היהודים שום סכנה לנצרות. כדי להגיע להחלטה סופית, מקסימיליאן פנה למספר אוניבסיטאות גדולות, לאיקוויזיטור יעקב פון וגסטראטן, למומר-כומר ויקטור פון קרבן ולהומניסט המפורסם יוהנס רויכלין, כדי שיהוו את דעתם בנושא. חלק מהאוניברסיטאות, האינקוויזיטור והכומר קבעו שיש לשרוף את ספרי התלמוד. רויכלין טען שאין בספרים אלו שום סכנה לנצרות ואין לשרוף אותם פרט לספר "[[תולדות ישו]]". בעקבות חוות דעת זו, ביטל הקיסר את הצו על החרמת הספרים ואלו הוחזרו ליהודים.

 

 

בעקבות פרשת ספרי התלמוד פרץ ויכוח סוער בין הדומיניקנים והחוגים ההומניסטיים. פפרקורן ורויכלין המשיכו לפרסם מאמרים אחד נגד השני. מלחמת מאמרים זו מכונה "מלחמת הפמפלטים" והיא נחשבת בעיני היסטוריונים רבים כמבשרת ה[[רפורמציה]] העתידית של [[מרטין לותר]]. לרויכלין הצטרפו הומניסטים חשובים של התקופה כמו [[ארסמוס מרוטרדם]] ו[[אולריך פון הוטן]] (Ulrich von Hutten). האחרון חיבר ספר בשם "מכתבי אנשים חשוכים" (Epistolae obscuratorum virorum) שבו הוא תוקף בחריפות רבה ובצורה סטירית את השמרנות והשחיתות של הדומיניקנים, התאולוגים ופפרקורן עצמו(2).