אפרסמון – הבדלי גרסאות

}}

[[קובץ:Diospyros_kaki1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עץ אפרסמונים]]

 

לאפרסמון זנים רבים, הנפוצים ברוב הארצות הממוזגות של העולם, שמתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: זנים בעלי פרי [[עפיצות|עפיץ]] בעודו קשה על העץ, אותם נוהגים להעביר תהליך של [[הבחלה]], וזנים בעלי פרי שאינו עפיץ בעודו קשה על העץ. העפיצות, הקרשת הרוק והמרירות, הנגרמת עקב המצאות ה[[טאנין]] בפרי, מונעת את אכילת הפרי לפני שהוא בשל לחלוטין ישירות מן העץ ברוב הזנים. כשהפרי בשל, הוא רך מאד, עד כדי מחית.

 

האפרסמון זקוק למנות קור מועטות, העץ נמוך ונוח ל[[קטיף (חקלאות)|קטיף]] ולעיצוב, וה[[שלכת]] הסתוית שלו צבעונית ונחשבת ליפה. העלים של האפרסמון עומדים בשלכת בגוונים של אדום וכתום. לאפרסמון יש יכולת להצמיח יחורים מ[[שורש (בוטניקה)|שורשי העץ]], גם במרחק רב מעץ האם. פריו מכיל כמות גדולה של [[ויטמין A]], אבל עיכולו קשה לקבוצות מסוימות באוכלוסייה, ורצוי לא להפריז באכילתו.

 

==גידול האפרסמון בישראל==

[[קובץ:PikiWiki Israel 2485 Agriculture in Israel מטע אפרסמונים בחורף.JPG|ממוזער|250px|[[מטע]] אפרסמונים ב[[שלכת]] ב[[חורף]]]]

עצי האפרסמון הראשונים הובאו ארצה בראשית המאה העשרים. אבל שנים רבות, עד לאחר [[הכרזת העצמאות|הקמת המדינה]], הוא היה מצוי רק בתחנות הניסיונות ובחלקות תצפית מעטות. פיתוח מוצלח של שיטות ההבחלה, איפשר הגדלה והרחבה של הענף, בעיקר של הזן "טריומף". היום מגדלים בארץ את האפרסמון כפרי לייצוא. המטעים משתרעים על עשרות אלפי דונמים, והיצוא אף הוא גדל ומגיע היום לכמה עשרות אלפי טונות. מגדלי האפרסמון בארץ התמחו בגידול ומפיקים יבול גבוה לדונם. גם כמות הסוכר בפרי הישראלי גבוהה במיוחד (22 עד 25 אחוזים) דבר המהווה יתרון על פני פירות מארצות אחרות עם כמות סוכר קטנה יותר.

 

==קישורים חיצוניים==