אוטם שריר הלב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לטיפול בחמצן |
מ הוספת קישור לזילוח |
||
שורה 20:
בין המבחנים ה[[אבחנה|אבחנתיים]] שניתן לבצע כדי לזהות פגיעה בשריר הלב ניתן למנות [[אלקטרוקרדיוגרם]], [[אקוקרדיוגרפיה]], [[דימות תהודה מגנטית]] ומגוון של בדיקות דם ביוכימיות הכוללות בדיקת אנזימי לב, בעיקר רמות [[טרופונין]] ו[[קראטין קינאז]]. אק"ג ובדיקות ביוכימיות הן הבדיקות הנפוצות ביותר באבחון המיידי. הטיפול המיידי באדם עם חשד להתקף לב כולל מתן [[ניטרוגליצרין]], [[חמצן]] ו[[אספירין]], והעברתו המיידית ל[[חדר מיון]].
בבית החולים מטופל אוטם שריר הלב כתלות בסוגו ובחומרתו. מטרת הטיפול באוטם שנגרם כתוצאה מחסימה מלאה של עורק כלילי היא [[זילוח]] מחדש של דם אל הרקמה הפגועה במהירות האפשרית, וזאת על ידי [[צנתור לב]] או מתן תרופות הממסות את קריש הדם. במטופלים עם חסימה נרחבת של מספר כלי דם כליליים, בעיקר מטופלים הסובלים בנוסף מ[[סוכרת]], נשקל ביצוע [[ניתוח מעקפים]] על פני צנתור לבבי. באוטמים הנגרמים מחסימה חולפת הטיפול הוא בעיקר תרופתי, אך ייתכן צנתור אם המטופל עונה על קריטריונים מסוימים.
כמחלת לב איסכמית, גורמי סיכון עיקריים להיארעות אוטם שריר הלב הם מחלות לב וכלי דם, [[גיל]] מבוגר, [[זוויג|מין]] זכר, [[עישון]], הפרעה במאזן השומנים בדם – [[טריגליצריד]]ים ו[[כולסטרול]], סוכרת, [[יתר לחץ דם]], חוסר [[פעילות גופנית]] ו[[השמנה]], מחלת כליות כרונית, צריכת [[משקה חריף|אלכוהול]] מוגברת ושימוש ב[[סם פסיכואקטיבי|סמים]] כגון [[קוקאין]] ו[[אמפטמין|אמפטמינים]], כמו גם רמות [[דחק]] כרוניות גבוהות.
| |||