ויקיפדיה

שער הרחמים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שורה 22:
 
== במסורת היהודית ==
בתקופה הערבית זכה השער להיות אחת הנקודות החשובות במסורת [[סיבוב השערים]] של קהילת הקראים בירושלים (קהילת [[אבלי ציון]]) ונערכו מולו תפילות, בקשות וקינות. המתפללים התלוננו על כך שהערבים הפכו את המקום למקום זריקת אשפה ובית קברות. כך למשל בקינת "אבלי ציון" נאמר: "שער הקדים היה מעבר לטמאים ועווילים", תפילת סלמון בן ירוחִם בה נאמר: "והנה היום כל שעריו עזובים נטושים, ועל שערי קדים קברי זדים ארורים" והקדמת סהל בן מצליח ל"ספר המצוות": "ואחינו האבלים לילה ויומם לא יחשו בראותם מטות המתים מובאות אל המקום אשר עמד שם ארון האלוהים, ואחרי יוציאם לקברם סביבות המקדש".{{הערה|יוסף ברסלבי (ברסלבסקי), "מדריך ירושלים מן הגניזה הקאהירית", בתוך: '''ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ספר ל.א. מאיר''' (תשכ"ד), עמ' 72}}
שמו בעברית הוא על פי מסורת יהודית, על פיה ה[[משיח]] יכנס בו באחרית הימים, כשהוא רכוב על חמור, ולפניו יצעד המבשר - [[אליהו|אליהו הנביא]].
 
מסורת יהודית נוספת, נפוצה מאד ב[[ימי הביניים]], מקשרת את שער הרחמים עם מדרש אגדה המתייחס ל{{משנה|מדות|ב|ב}} (כל הנכנסין להר הבית, נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל – חוץ ממי שאירעו דבר, שהוא מקיף על השמאל. מה לך מקיף לשמאל? שאני אבל – השוכן בבית הזה ינחמך; שאני מנודה – השוכן בבית הזה, ייתן בליבם ויקרבוך, דברי רבי מאיר) וקושר אותה לימי מקדש שלמה, הקיים במקורות במספר מקבילות{{הערה|[[מסכת סופרים]] פרק י"ט הלכה י"ב; [[פרקי אבות דרבי אליעזר]], פרק י"ז; [[ילקוט שמעוני]] למלכים א' פרק י״ג רמז ר״א}} :"ראה שלמה כת של גומלי חסדים ובנה להם לישראל שני שערים אחד לחתנים ואח' לאבלים ולמנודים. בשבת היו מתקבצין יושבי ירושלים ועולין להר הבית ויושבין בין שני שערים הללו כדי לגמול חסדים לזה ולזה". [[אשתורי הפרחי]] ([[1322]]), כתב למשל: "מסתבר שהם אותם שני השערים שעשה שלמה לגמול חסדים אחד לחתנים ואחד לאבלים ומנודים וכמו שנזכר [ב]מסכת סופרים".{{הערה|אשתורי הפרחי, כפתור ופרח, פרק ו', ירושלים, תשנ"ד, עמ' קי"ב; [[אברהם יערי]], '''מסעות''', עמ' 102}} יצחק חילו (1333) כתב: "לפנים היו שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים כמו שאמרו בפרקי דר' אליעזר";{{הערה|אייזנשטיין, אוצר מסעות, ניו יורק תרפ"ו, עמ' 72}} מסורת זו שבה ונזכרת גם אצל משולם מוולטרה (1481){{הערה|יערי, מסעות, עמ' 123}} ואצל משה באסולה (1522), שציין: "יש לבית המקדש ב' שערים מברזל סגורים... וקורין להם "שערי רחמים" ואומרים שבאחד היו נכנסים החתנים ובאחד האבלים".{{הערה|יערי, מסעות עמ' 145, 148}}
סתימת השער על ידי ה[[סולטאן]] [[סולימאן הראשון]] ב[[המאה ה-16|מאה ה־16]] סייעה להעצמת ההגות והמסורת היהודית על [[המשיח]] המתמהמה והנחסם בידי כוחות זרים. לאחר חסימת השער, הפך האזור שמחוץ לכותל המזרחי לבית קברות [[אסלאם|מוסלמי]]. יש אמונה בקרב היהודים, שהמוסלמים מבקשים בכך למנוע את [[ביאת המשיח]], בחשבם שאליהו הנביא הכהן לא יוכל לעבור בבית הקברות, שמא ייטמא, ובכך תעוכב גאולתם של היהודים. אולם ה[[הלכה]] היהודית קובעת כי בית קברות של [[גוי]]ים אינו [[טומאה וטהרה|מטמא]], אלא רק מגע ישיר במת או בנשיאתו.▼
 
▲סתימתהיותו של השער על ידי ה[[סולטאן]] [[סולימאן הראשון]] ב[[המאה ה-16|מאה ה־16]]סתום, סייעה להעצמת ההגות והמסורת היהודית על [[המשיח]] המתמהמה והנחסם בידי כוחות זרים. לאחר חסימת השער, הפך האזור שמחוץ לכותל המזרחי לבית קברות [[אסלאם|מוסלמי]]. יש אמונה בקרב היהודים, שהמוסלמים מבקשים בכך למנוע את [[ביאת המשיח]], בחשבם שאליהו הנביא הכהן לא יוכל לעבור בבית הקברות, שמא ייטמא, ובכך תעוכב גאולתם של היהודים. אולם ה[[הלכה]] היהודית קובעת כי בית קברות של [[גוי]]ים אינו [[טומאה וטהרה|מטמא]], אלא רק מגע ישיר במת או בנשיאתו.{{הערה|[[אהרון ביר]], "שערי ירושלים", בתוך: '''טורי ישורון''', כסלו תשל"ג עמ'27}}
 
{{ציטוט|יודעי חן אומרים: השערים מכוונים נגד שבעה ימי שבתא, כל שער כנגד יומו, ששה שערים כנגד ששת ימי המעשה, והשער השביעי - "שער הרחמים" במזרחה של חומה – כנגד יום השבת. ומצפה שער הרחמים ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
כל שבעת השערים – אף שער הרחמים – פתוחים היו, אלא שגויים סתמוהו באבנים. יודעים הם שדרך שער זה עתיד מלך המשיח להיכנס לבית הבחירה ולכן חסמו את השער, כדי לעכב את הגאולה. ועוד עשו, הסמיכו את קבריהם אל השער כדי לטמא — חלילה – את מלך המשיח מטהרתו.|מקור=ירמיהו רלב"ג, "כל השערים מוליכים אל הכותל" בתוך: '''טורי ישורון''', סיוון תשל"ה עמ' 20-22}}
 
==במסורת הנוצרית==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/שער_הרחמים"