ממלכת גאורגיה – הבדלי גרסאות

לאחר שהבטיח את ירושתו, המשיך בגרט ללחוץ בתביעה לנסיכות המזרחית ביותר של גאורגיה, [[נסיכות קאחתי]], וסיפח אותה בסביבות שנת [[1010]], לאחר שנתיים של מאבקים ו[[דיפלומטיה]] אגרסיוויתאגרסיבית. סיפוח [[קאחתי]] הביא את בגרט לשכנות עם [[אמירות]] [[שאדאדיד]]{{הערה|'''שאדאדיד''' - שושלת מלוכה [[כורדיסטן|כורדית]] ששלטה על חלקים אחדים של [[ארמניה]] בשנים [[951]]-[[1174]]}} ששלטה ב[[אראן (אזרבייג'ן)|אראן]]{{הערה|'''[[אראן (אזרבייג'ן)|אראן]]''' (آران) - אזור גאוגרפי המשתרע במשולש שבין [[נהר הקורה]] ו[[אראס|נהר האראס]] וממערב הרי הקווקז הקטן (ראו גם [http://www.iranica.com/newsite/articles/v2f5/v2f5a010.html אנציקלופדיה איראניקה]}} (כיום ב[[אזרבייג'ן]]). שליטה של האמירות, אל-פאדל בי מוחמד ([[986]]-[[1031]]) פשט על קאחתי במהלך איחודה עם גאורגיה. בגרט הדף את הפלישה, ובברית עם המלך הארמני, [[גאגיק הראשון מלך ארמניה|גאגיק הראשון]] ([[989]]-[[1020]]), הוא יצא מסע קרב מוצלח לעבר העיר [[שאמקיר]] (Şəmkir), והאמירות החלה לשלם מיסים לבגרט. למרות זאת, הייתה מדיניות החוץ של בגרט, נכון לאותו זמן, מדיניות של שלום, והמלך הצליח לתמרן ולהימנע מעימותים עם שתי הממלכות השכנות, [[האימפריה הביזנטית]] והשכנה ה[[אסלאם|מוסלמית]] אף ש[[טאיק|טאו]] נותרה תחת תחת שליטה ביזנטית ו[[טביליסי]] תחת [[אמירות טביליסי|שליטה ערבית]].

דאגתם של הכוחות ה[[אסלאם|מוסלמיים]] באזור גברה נוכח הגידול המהיר של הממלכה הנוצרית בדרום הקווקז. בשנת [[1121]], הכריז הסולטאן הסלג'וקי, [[סולטאן מחמוד איבן מוחמד]] ([[1118]]-[[1131]]), על [[מלחמת דת|מלחמת קודש]] כנגד גאורגיה, וכינס קואליציה ממלכות מוסלמיות, שהונהגו על ידי [[ארטוקיד נאג'ם אל-דין אל-ג'זאר]], ח'ליף [[בגדד]] ו[[טוגרול איבן מוחמד]]. גודל הצבא המוסלמי עדיין נתון בוויכוח כאשר המספר נע בין 600,000 איש{{הערה|על פי Walter the Chancellor’s Bella Antiochena, "Matthew of Edessa"}} ל-400,000 איש{{הערה|על פי Smbat Sparapet’s Chronicle}} לבין הערכותיהם של היסטוריונים גאורגים מודרניים, 100,000-250,000 איש. אף על פי שנראה כי מספרים אלה מוגזמים, כל המקורות מסכימים על כך כי הכוחות המוסלמים אספו צבא שהיה הרבה יותר גדול מהכוח הגאורגי שמנה 56,000 לוחמים. למרות זאת, ב-[[12 באוגוסט]] 1121, הנחיל מפלה לצבא המוסלמי ב[[קרב דידגורי]], כשהוא משיג את מה שנחשב להצלחה הצבאית הגדולה ב[[היסטוריה של גאורגיה]].{{הערה|הקרב נערך בהר [[דידגורי (הר)|דידגורי]] 40 [[ק"מ]] [[מערב]]ית ל[[עיר בירה|בירה]], [[טביליסי]], שדה הקרב השתרע ל[[אורך]] מספר [[קילומטר]]ים. המלך דוד החדיר אל מחנה המוסלמים קומץ חיילים, שהעמידו פני כאילו נכנעו, וכשהחלה המתקפה, תקפו המתחזים מבפנים בעוד יתר הכוח תקף מבחוץ. בתחילת [[שנות ה-90]], הוקמה במקום הקרב [[אנדרטה]], המורכב מ[[תריסר]] [[חרב]]ות מסיווייםמסיביים התחובים בתוך האדמה בתנוחות מוצלבות, ו[[פסל (יצירה)|פסלים]] כבירים של גופות מבותרות של לוחמים מפוזרות בשטח הקרב}} הניצחון ב[[דידגורי (הר)|דידגורי]] סימן את העלייה של גאורגיה ככוח צבאי חזק והשינה את מאזן הכוחות האזורי לטובת ה[[:קטגוריה:גאורגיה: תרבות|תרבות]] וה[[:קטגוריה:גאורגיה: פוליטיקה|פוליטיקה]] הגאורגיים.