ויקיפדיה

מוזיאון תל אביב לאמנות – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ קטגוריה, ויקיזציה בינתיים
מ הסרת קישורים עודפים, עיצוב, קישורים פנימיים
שורה 22:
}}'''מוזיאון תל אביב לאמנות''' הוא אחד [[מוזיאון|ממוזיאוני]] ה[[אמנות]] החשובים ב[[ישראל]]. המוזיאון פועל בלב [[מטרופולין]] [[גוש דן]] ומהווה מאז הקמתו ב-[[1932]] ועד היום מוסד אמנות ותרבות מרכזי בארץ. 
 
המוזיאון מתמקד בתחומים של [[אמנות מודרנית]] ועכשווית. בבעלותו אוסף ל[[אמנות חזותית בישראל|אמנות ישראלית]] מהגדולים בעולם ואוספים ל[[אמנותלאמנות מודרנית]], [[רישום]] ו[[הדפס]], [[אמנות עכשווית]], [[צילום]], [[עיצוב]] ו[[אדריכלות]] ואוסף לאמנות אירופאית מ[[המאה ה-16]] עד [[המאה ה-19]]. בשבעת האוספים ניתן למצוא, בין השאר, יצירות של האמנים [[פטר פאול רובנס]], [[מאוריצי גוטליב]], [[ג'יימס אנסור]], [[אלכסנדר ארכיפנקו]], [[פבלו פיקאסו]], [[מארק שאגאל]], [[נחום גוטמן]], [[אריה ארוך]], [[פרנסיס בייקון (צייר)|פרנסיס בייקון]], [[לאה ניקל]], [[אביבה אורי]], [[משה קופפרמן]], [[מיכה בר-עם]], [[יעקב קאופמן]], [[מיכל נאמן]], [[אניש קאפור]], [[עדי נס]] ו[[סיגלית לנדאו]].
 
המוזיאון ממוקם באזור ה[[הצפון החדש|צפוני של מרכז העיר]] [[תל אביב-יפו]] ומשתרע על פני ארבעה בניינים: הבניין הראשי והבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר ממוקמים בשדרות שאול המלך בסמוך ל[[היכל המשפט (תל אביב)|בתי המשפט]], [[ספריית בית אריאלה]] ו[[המשכן לאמנויות הבמה]]. מבנה נוסף של המוזיאון, [[ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו|ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות עכשווית]], שוכן לצד [[היכל התרבות]] ותיאטרון [[הבימה]] ברחוב תרס"ט. סדנאות האמנות של אגף החינוך פועלות ב[[מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות|מרכז יוסף ורבקה מאירהוף לחינוך לאמנות]] שב[[רחובות תל אביב-יפו#דובנוב|רחוב דובנוב]]. [[קובץ:TelAvivMuesOld.svg|240px|ממוזער|הסמליל הישן של המוזיאון]]משכנו הראשון של המוזיאון היה ב"[[בית דיזנגוף]]", ביתו הפרטי של [[מאיר דיזנגוף]], [[ראש עירייה|ראש העירייה]] הראשון של [[תל אביב-יפו|תל אביב]], אשר יזם וייסד את הקמת המוזיאון. בשנת [[1948]] נערך ב[[ביתבבית דיזנגוף]] טקס [[הכרזת העצמאות]] של מדינת [[ישראל]].[[קובץ:PikiWiki Israel 15635 The new wing of Tel Aviv museum of art.JPG|שמאל|ממוזער|250px|האגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות]]
[[קובץ:MO-MUSEUM.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מראה כללי בתצוגת קבע של אמנות בת זמננו, 12/07]]
[[קובץ:TAMA.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חזית בניין המוזיאון עם רחבת המוזיאון (שתוכננה בניפרד על ידי האדריכל [[יעקב רכטר]])]]
==היסטוריה==
=== תהליך הקמת המוזיאון ===
בתחילת [[שנות ה-30 של המאה ה-20]] חוותה תל אביב פריחה כלכלית ותרבותית ומרכז הפעילות האמנותית [[היישוב|ביישוב העברי]] עבר מ[[ירושלים]] אליה.{{הערה|שם=הערה מספר 24760411:1|תמי כץ-פרימן, "יסוד מוזיאון תל אביב", '''שנתון מוזיאון תל אביב''' מס' 1, 1982, עמ' 9.}} בהיעדר חלל תצוגה קבוע פנו מספר [[אמן (אמנות)|אמנים]] לראש [[עיריית תל אביב-יפו|העירייה]] מאיר דיזנגוף, בבקשה לפעול למען הקמת מוזיאון בתל אביב.{{הערה|יצחק כץ, "במחיצתו של מאיר דיזנגוף". '''שנתון מוזיאון תל אביב''' מס' 1, 1982, עמ' 47- 51.}} מ-[[1930]] ועד פתיחת המוזיאון ב-1932 קידם דיזנגוף את היוזמה בדרכים שונות: הוא הקים ועד זמני בישראל שהיה אחראי על יישום הרעיון בראשותו של [[חיים נחמן ביאליק]]; פעל להקמת ועדים מקומיים בקהילות היהודיות בחו"ל לגיוס כספים ותרומה של [[יצירה#יצירה אמנותית|יצירות אמנות]]; וכן קבע קווים מנחים לפיתוח האוסף של המוזיאון העתידי.{{הערה|תמי כץ-פרימן. "יסוד מוזיאון תל אביב", '''שנתון מוזיאון תל אביב''' מס' 1, 1982, עמ' 9- 11.}} כך הציג דיזנגוף את חזונו:
"{{ציטוט|תוכן=כשתל אביב קיבלה פיקדון של עיר בנויה עם סיכויים לקריה גדולה ייחודית, עם נטייה להיות מרכז היהדות המודרנית של הארץ ושל התפוצות, החילונו להרגיש את הצורך בפיתוח היופי וכל האמנויות התלויות בו. הוברר לנו שאי-אפשר לבנות בתים, לסלול רחובות ולשכלל עיר מבלי שנדאג לאסתטיקה ולהרמוניה, ומבלי לפתח בתוך האוכלוסייה את הטעם הטוב לכל יצירת אנוש. תחת לחץ ההשקפה הזו נוסד מוזיאון תל אביב".{{הערה|שםמקור=הערהתמי מספרכץ-פרימן, '''"יסוד מוזיאון תל אביב"''', שנתון מוזיאון תל אביב מס' 24760411:1, 1982, עמ' 9.}}▼
 
▲"כשתל אביב קיבלה פיקדון של עיר בנויה עם סיכויים לקריה גדולה ייחודית, עם נטייה להיות מרכז היהדות המודרנית של הארץ ושל התפוצות, החילונו להרגיש את הצורך בפיתוח היופי וכל האמנויות התלויות בו. הוברר לנו שאי-אפשר לבנות בתים, לסלול רחובות ולשכלל עיר מבלי שנדאג לאסתטיקה ולהרמוניה, ומבלי לפתח בתוך האוכלוסייה את הטעם הטוב לכל יצירת אנוש. תחת לחץ ההשקפה הזו נוסד מוזיאון תל אביב".{{הערה|שם=הערה מספר 24760411:1}}
 
אירוע חנוכת המוזיאון נערך ב-[[2 באפריל]] 1932 בהשתתפות מכובדים רבים ובניהם [[מחוזות המנדט הבריטי|מושל המחוז]] [[המנדט הבריטי|הבריטי]] [[רוברט אדוארד הרולד קרוסבי]], שהתייחס בנאומו להקמת המוזיאון כביטוי לחשיבותה של העיר תל אביב בתרבות המקומית ובתרבות היהודית שבתפוצות.{{הערה|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DAV%2F1932%2F04%2F08&id=Ar00300&sk=F4163957 מהדברים בפתיחת מוזיאון ת"א], [[דבר (עיתון)|דבר]], 8 באפריל 1932; [http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DHY%2F1932%2F04%2F03&id=Ar00401&sk=BE65F60F בתל אביב: פתיחת המוזיאום בת"א], [[דואר היום|דאר היום]], 3 באפריל 1932.}}
שורה 44 ⟵ 43:
עם כניסתו לתפקיד ב-1933 הזמין מנהל המוזיאון [[קרל שוורץ]] את ה[[אדריכל]] [[קרל רובין]] לביצוע תיקונים במבנה. תיקונים אלה התבצעו בין [[1935]] ל-[[1936]] ובמהלכם הורחב שטח התצוגה של המוזיאון. במסגרת השיפוצים עיצב רובין את החזית ברוח ה[[הסגנון הבינלאומי|סגנון הבינלאומי]], [[סגנונות באדריכלות|סגנון אדריכלי]] שאומץ [[העיר הלבנה|בבניה שהתבצעה ברחבי תל אביב]] בהשפעתו של מהנדס העיר [[יעקב בן-סירא]]. עיצוב החזית היה השינוי המשמעותי ביותר בבניין והוא העניק לו מראה שלם ואחיד. המוזיאון נפתח מחדש ב-23 בפברואר 1936 בטקס חגיגי בחסות [[הנציב העליון]] שנשא דברים בשבח הפעולות הנמרצות של דיזנגוף למען הקמת המוזיאון.{{הערה|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DAV%2F1936%2F02%2F24&id=Ar00807&sk=68258AE8 הנאומים בחנוכת מוזיאון תל אביב], דבר, 23 בפברואר 1936. }} בספטמבר 1936 נפטר דיזנגוף. ב[[צוואה|צוואתו]] הועיד את הבית לשמש מוזיאון והורה על ייסודה של קרן לתמיכה כספית בתפקוד המוסד.
 
בשנת 1959, עם פתיחתו של [[ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו|ביתן הלנה רובינשטיין]], עברה רוב הפעילות של המוסד אל הביתן, אך גם ב"[[בית דיזנגוף]]" המשיכו להציג תערוכות. לאחר הקמת מבנה המוזיאון בשדרות שאול המלך ב-1971 עברה הפעילות כולה אל הבניין החדש, כשהביתן מתפקד כאגף עצמאי נוסף. בעקבות כך, חדל בהדרגה "[[בית דיזנגוף]]" מלשמש מוזיאון לאמנות.
 
בשנת [[1938]] הוקמה ספריית ה[[אמנות]] של המוזיאון ובה כ-50,000 ספרים, כ-140 כתבי-עת וכ-7,000 צילומים. הספרייה פועלת במבנה המרכזי של המוזיאון. לצד המבנה פועל גם [[גן פסלים]], ובשנים האחרונות הורחבו שטחי התצוגה במוזיאון והוצגו גלריות חדשות באגף חדש שבצדו המערבי.
שורה 59 ⟵ 58:
{{ערך מורחב|ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו}}
 
התפתחות המוזיאון וביסוס מעמדו בקרב תושבי העיר יצרו דרישה למבנה שיענה באופן מקיף על הצרכים החדשים של המוסד. בתחילת [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] הוחלט להקים מבנה ייעודי בשטח שנמצא בפינת הרחובות [[רחוב דיזנגוף|דיזנגוף]]-תרס"ט. קרקע זו הוקצתה על ידי העירייה עוד בסוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] ל"כיכר התרבות" של העיר וכללה גם את היכל התרבות ותיאטרון הבימה. ב-[[1946]] הוכרזה תחרות לתכנון המתחם כולו. ההצעה שנבחרה הייתה זו של האדריכלים [[זאב רכטר]] ו[[דב כרמי|ודב כרמי]] והם מסרו את התכנון הדו-שלבי של המוזיאון לשני בניהם, ממשיכי דרכם במקצוע, [[יעקב רכטר]] ו[[רם כרמי]]. רכטר היה אמון על השלב הראשון בו נבנה אחד האגפים כהשלמה לפעילות המוזיאלית ב"בית דיזנגוף". כרמי היה אחראי על הרחבת האגף וסיום המבנה שהתעתד להכיל את עבודת המוזיאון על כל ענפיה.
 
מימוש השלב הראשון התאפשר הודות לתרומתה של אשת העסקים [[הלנה רובינשטיין]]. באמצע [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] פנו אל רובינשטיין מנהל המוזיאון [[אויגן קולב]], ראש עיריית תל אביב [[חיים לבנון]] ו[[קרן התרבות אמריקה-ישראל|הקרן האמריקאית למוסדות ישראל]]. רובינשטיין נענתה לבקשה והעניקה תרומה ל[[מימון]] הקמתו של ביתן, שיקרא על שמה, כאגף במוזיאון העתידי.
שורה 70 ⟵ 69:
 
===הבניין המרכזי בשדרות שאול המלך (1971- היום)===
לאחר ביטול עבודות הבנייה בשדרות תרס"ט היה צורך בשטח חלופי שיענה על הדרישות של הקמת מוזיאון גדול, קבוע ומרכזי בעיר. הקרקע שנבחרה למבנה החדש הייתה שייכת בעבר למושבה [[טמפלרים (תנועה)|הטמפלרית]] [[שרונה (מושבה)#.D7.9E.D7.91.D7.A0.D7.99.D7.9D%20.D7.9E.D7.A4.D7.95.D7.A8.D7.A1.D7.9E.D7.99.D7.9D%20.D7.91.D7.9E.D7.95.D7.A9.D7.91.D7.94%20.D7.A9.D7.A8.D7.95.D7.A0.D7.94מבנים מפורסמים במושבה שרונה|שרונה]] ותהליך רכישתה על ידי עיריית תל אביב הסתיים רק בשנות ה-60. המתחם יועד במקור ל[[מגדל הקריה|משרדי הממשלה]], אך תוכנית זו לא יצאה לפועל והאתר הפך למרכז של מוסדות תרבות בו ממוקמים גם [[התיאטרון הקאמרי]], [[האופרה הישראלית החדשה|האופרה הישראלית]] וספריית בית אריאלה.
 
בשנת 1964 הוכרזה תחרות בשני סבבים לתכנון המבנה. חבר השופטים הורכב מנציגי המוזיאון, מהנדס העיר, אישי ציבור, אדריכלים מקומיים - בניהם [[ורנר יוסף ויטקובר]] ו[[נחום זולוטוב]] - כשבראשם עמד האדריכל וההיסטוריון ברונו צבי. צבי הדגיש את החשיבות שהמבנה המוזיאולי העתידי ישלב גמישות ופונקציונאליות מרבית עם תחושת קבע, אך גם יהווה יצירת אמנות בפני עצמה.{{הערה|יאשה גרובמן ואריאל בלונדר, "האדריכלות של מוזיאון תל אביב: מהלכים בהיסטוריה לא-ליניארית", '''חמישה רגעים: מסלולים באדריכלות של מוזיאון תל אביב''', תל אביב: מוזיאון תל אביב,2011, עמ' 25- 26. }} בפרס הראשון זכתה תוכניתם של דן איתן ויצחק ישר.
 
בלב התוכנית של איתן וישר ניצבות ארבע גלריות גדולות ופתוחות - 800 מ"ר כל אחת - המקיפות חלל מרכזי גבוה שנועד לטקסי פתיחת תערוכות. מהאולם הראשי ניתן לצפות בגלריות ובחלקי הבניין הנוספים וכך גם מהרמפות המובילות ומחברות בין החללים השונים.{{הערה|אלונה נצן-שיפוטן ושירה שפרכר-סגלוביץ', "חגיגיותו של החולין", שם, עמ' 157- 159. }} תוכנית זו הולמת את עקרונות התכנון [[לה קורבוזיה#.D7.A2.D7.A7.D7.A8.D7.95.D7.A0.D7.95.D7.AAעקרונות|הקורבוזיאני]] ומבנה הבטון המוזיאלי שייך לזרם [[ברוטליזם|הברוטליסטי]] של [[אדריכלות מודרנית|האדריכלות המודרנית]].{{הערה|מאירה יגיד-חיימוביץ, "חומרי גלם-רשת מושגית: הרהורים בעקבות תחרות אדריכלים", '''בניין חדש מוזיאון תל אביב לאמנות: תחרות אדריכלים ע"ש הרטה ופול עמיר'''. שם, עמ' 16. }} לאחר ההקמה הביע מנהל המוזיאון [[חיים גמזו]] את שביעות רצונו מהמבנה לא רק משום יופיו אלא בעיקר בזכות הפונקציונאליות שלו.{{הערה|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DAV%2F1971%2F04%2F04&id=Ar00401&sk=4F3213EE מוזיאון תל אביב ייפתח ב־19 באפריל], דבר, 4 באפריל 1971.}} תכנונו זיכה את איתן וישר ב[[פרס רכטר]].
 
חנוכת המבנה החדש נערכה ב-[[19 באפריל]] [[1971]] בנוכחות [[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]] [[זלמן שזר]], [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[גולדה מאיר]], [[משרד החוץ#.D7.A9.D7.A8%20.D7.94.D7.97.D7.95.D7.A5שר החוץ|שר החוץ]] [[אבא אבן]] וראש עיריית תל אביב [[יהושע רבינוביץ]]. לכבוד האירוע התקיים קונצרט גאלה בניצוחו של [[ליאונרד ברנשטיין|לאונרד ברנשטיין]] ובחוברת חגיגית שהופקה לרגל המאורע מופיעים דברי ברכה מראשי ערים ברחבי המדינה. בארבע הגלריות המרכזיות הוצגו תערוכות הפתיחה: באחת הוצגה אמנות ישראלית, בשנייה פסלים ורישומים של [[ז'אק ליפשיץ]], תערוכה שלישית הציגה ציורים של אמנים צרפתיים בולטים במאה ה-20 והתערוכה הרביעית עסקה בקשר שבין אמנות ומדע.{{הערה|עדית זרטל, [http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DAV%2F1971%2F04%2F15&id=Ar02403&sk=D3963A55 הבית השלישי], דבר, 15 באפריל 1971.}}
 
מאז הקמתו של המבנה ולאורך השנים נערכו בו שינויים, גם הם על ידי איתן וישר. התוספת הבולטת ביותר, האגף ע"ש מרק ריץ' וגבריאלה ריץ', תוכננה בצורה של קובייה שקופה הפונה כלפי הרחוב באופן המנוגד לחומריות של אולם המרכזי האטום למבט מבחוץ. היא כללה שתי גלריות חדשות, שתי קומות מחסנים, [[#%20%D7%92%D7%9F%20%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%9D%20%D7%A2%22%D7%A9|גן פסלים]], קפטריה וחניון. הרחבה זו של המבנה בוצעה בין [[1995]] ל-[[1999]] והיא סימנה מסלול תנועה חדש שהושלם, שנים אחר כך, עם בנייתו של אגף נוסף בשטח שממערב למבנה המרכזי.{{הערה|דן איתן, "הבניין המרכזי", '''חמישה רגעים: מסלולים באדריכלות של מוזיאון תל אביב''', תל אביב: מוזיאון תל אביב, 2011, עמ' 90. }}
 
=== מרכז יוסף ורבקה מאירהוף לחינוך לאמנות (1987- היום) ===
{{ערך מורחב - [[מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות|מרכז יוסף ורבקה מאירהוף לחינוך לאמנות]]}}
 
בשנת [[1987]] [[חכירה|החכירה]] עיריית תל אביב למוזיאון מבנה בית ספר ריק ברחוב דובנוב על מנת שישמש באופן זמני את סדנאות האמנות שהפעילה מחלקת החינוך של המוסד. משנת 1971 ועד אותה שנה פעלו הסדנאות בצמוד למערך ההדרכה של המחלקה בביתן הלנה רובינשטיין. לקראת המעבר, ערך דן איתן שינויים קלים במבנה שנועדו להתאים את הבניין באופן חלקי לצורכי סדנאות היצירה וזאת עד למשכן קבע.
שורה 87 ⟵ 86:
לאחר כעשור של פעילות בבית הספר עבר המבנה שיפוץ מקיף בהתאם לתוכנית שהזמין המוזיאון מקבוצת האדריכלים "תו" ובתוך כך הורחב הבניין בכ-700 מ"ר. התוכנית של "תו" נדרשה לפתור מחסור בחללי עבודה גדולים, סטודיות קטנים, מקומות לתצוגה מסודרת של עבודות התלמידים ומקומות למפגש חברתי בתוך ומחוץ למבנה. חידוש המבנה התאפשר הודות לתרומתו של ג'וזף מאירהוף והמרכז שניפתח מחדש ב-[[1996]] נקרא על שמו.
 
כיום משמש המרכז מסגרת העשרה של [[חינוך בלתי פורמלי]] המיועדת לכל הגילאים ומציעה סדנאות יצירה במגוון תחומים: [[ציור]], רישום, [[פיסול]], [[קדרות]], הדפס, [[איור]] ו[[קומיקס בישראל|קומיקס]], [[וידאו ארט|וידאו]] ו[[מולטימדיה]]. בסדנאות פועלת גם מגמת האמנות של [[תיכון א' לאמנויות תל אביב|תיכון עירוני א' לאמנויות]] השוכן בסמוך למרכז וזאת מאז 1988 וביוזמת ראש העירייה דאז [[שלמה להט]]. מורי המרכז הם אמנים פעילים והשיעורים משלבים התנסות מעשית לצד סיורים בתערוכות המוזיאון.
 
בינואר 2015 התקבלה הוראה מעיריית תל אביב-יפו לסגירת המרכז, מבלי שימצא מיקום חלופי למוסד. לאחר מאבק ציבורי, חזרה בה העירייה מהחלטתה.
שורה 99 ⟵ 98:
הבניין שתכנן סקוט כהן הוא בעל שש גלריות המקיפות בסיבוב לולייני ואנכי [[אטריום]] בגובה של 27 מטרים שתקרתו שקופה. בשעות היום, אור מאיר את הקירות הלבנים האלכסונים של החלל המרכזי הגבוה והחזרי האור יוצרים תחושה של נפילה לעומקו של המבנה. בשעות החשיכה יוצרת התאורה המלאכותית תחושה דומה. מסיבה זו מכונה החלל "מפל האור". בניגוד לחלל הפנימי האנכי, נראה הבניין מבחוץ אופקי ורחב. חזיתו עשויה לוחות בטון שמשתלבים בסגנון הבנייה ההיסטורי של תל אביב ומתייחסים למאפיינים הברוטליסטים של המבנה המרכזי, אולם ההצבה הזוויתית והמורכבת של הלוחות השטוחים היא תוצר של אדריכלות דיגיטלית עכשווית.{{הערה|נועם דביר, [http://www.haaretz.co.il/gallery/architecture/1.1533039?=&ts=_1474299856096 ערב מוטרף במוזיאון תל אביב החדש], אתר הארץ, 28 באוקטובר 2011;  [http://www.mapa.co.il/ng/BuildRecord_print.asp?ID=6266&tab=1&SubjectID=11&checksend=1 מוזיאון תל אביב], אתר מפה. }} הבניין החדש הכפיל את שטח התצוגה של המוזיאון ועלות הקמתו הסתכמה בכ-225 מיליון [[שקל חדש|ש"ח]], כשעיקרה (140 מיליון ש"ח) מומן מתרומות והיתר (85 מיליון ש"ח) מומן על ידי עיריית ת"א.
 
אירוע חנוכת הבניין החדש נערך ב-30 באוקטובר [[2011]] בהשתתפות למעלה מ-2,000 מוזמנים, בהם נשיא המדינה [[שמעון פרס]], ראש העירייה [[רון חולדאי]] ושרת התרבות והספורט [[לימור לבנת|לימור ליבנת]]. פרס וחולדאי הזכירו בנאומיהם את מרדכי עומר, המנכ"ל והאוצר הראשי של המוזיאון, אשר יזם וקידם את הקמת הבניין אך נפטר ביוני באותה שנה ולא זכה לקחת חלק בהשקת האגף החדש. את החלק האומנותי בטקס ביצע ההרכב הישראלי [[TYP]] והופעתו כללה קטעי וידאו ארט שהוקרנו על המבנה.{{הערה|אבשלום חלוץ, [http://www.themarker.com/news/1.1536374 יצירת האמנות החדשה של תל אביב נפתחה בנוכחות 2,000 איש], [[TheMarker|דה מרקר]], 1 בנובמבר 2011.}} מערב הפתיחה ובמהלך החודשים שאחריו הוצגו בגלריות המבנה שמונה תערוכות: בשלוש תערוכות מאוספי המוזיאון הוצגו הדפסים ורישומים, צילום ישראלי ותצוגת קבע של האוסף הישראלי בשם "המוזיאון מציג את עצמו" - מחווה לשמה של תערוכת הפתיחה בביתן הלנה רובינשטיין. תערוכה קבוצתית נוספת הוקדשה לאדריכלות חמשת המבנים בהם שכן המוזיאון מאז הקמתו. בשלוש תערוכות יחיד הוצגה עבודתם של אנסלם קיפר, [[חנן דה-לנגה|חנן דה לנגה]], ויעקב קאופמן. התערוכה השמינית הוקדשה לזכרו של [[מרדכי עומר]].
 
==מנהלי המוזיאון==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מוזיאון_תל_אביב_לאמנות"