מאנגה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
WikiJunkie (שיחה | תרומות) |
WikiJunkie (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 139:
הודות לאינטרנט, לאמני המאנגה ביפן צצו דרכים חדשות למכור את יצירותיהם לקהל רחב יותר. במהלך המאה ה-21 חלה עלייה הדרגתית בכמות סיפורי המאנגה שיוצאים לשווקים באופן דיגיטלי. אמני מאנגה רבים מפרסמים חלק מיצירותיהם בטוויטר מדי שבוע.
== תפוצה ביפן ==
=== תפוצה ביפן ===▼
[[שוק (כלכלה)|שוק]] חוברות ה[[קומיקס]] ב[[יפן]] עצום ממדים, וגדול במידה רבה מהשווקים המקבילים ב[[האיחוד האירופי|אירופה]] או ב[[ארצות הברית]]. לפי הערכות כ-50% מהיפנים קוראים לפחות חוברת מאנגה אחת בשבוע. מחירן הזול של חוברות אלה ביפן תורם לפופולריות שלהן. לשם השוואה, עלות חוברת מאנגה טיפוסית ביפן נמוכה ממחצית עלות חוברת דומה ב[[צרפת]] (נכון ל[[2006|שנת 2006]]). גם מחוץ ליפן זוכות המאנגות לפופולריות אדירה. ברחבי ה[[כדור הארץ|עולם]] נמכרו למעלה מ-250 מיליון עותקים של סדרת המאנגה Dragon Ball, בהשוואה לכ-200 מיליון עותקים של סדרת הקומיקס ה[[צרפתית]], [[טינטין]] (נכון לשנת 2006).
מאנגה הוא אחד מעמודי התווך של ענף הפרסום היפני. במשך שנים רבות מאנגה מהווה כשליש מכלל החומר המודפס ביפן. שלא כמו במדינות אחרות, שוק המאנגה/קומיקס ביפן, מורכב כמעט כולו מתוצרת יפנית. בנוסף לשוק המאנגה אשר מודפסת בחברות ההוצאה לאור הגדולות, ישנו גם שוק של סיפורי מאנגה שנוצרים על ידי מעריצים ומודפסים באופן פרטי. שוק אספנים של מאנגה בעל חשיבות פחותה מאשר במדינות אחרות בעולם.
בשנת 1978 המכירות של תעשיית המאנגה הגיעו ל-184.1 מיליארד ין. בשיא ההצלחה של מכירות מגזיני המאנגה ב-1995 הרווחים של התעשייה באותה השנה היו 586 מיליארד ין. מבחינה סטטיסטית, כל יפני קנה 15 חוברות מאנגה בשנה. בעוד שבמשך תקופה ארוכה מגזיני המאנגה היו אחראים לעיקר הרווחים ממכירת סיפורי מאנגה - ב-2002 שני שלישים מהמכירות - במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 חלה מגמה חדשה - בעוד שבשנת 2004 סך ההכנסות ממגזיני המאנגה עדיין הייתה בסביבות 255 מיליארד ין וסך ההכנסות ממכירת ספרי מאנגה בכריכה רכה הייתה כ-250 מיליארד ין, ב-2005 ההכנסות ממכירת מגזיני המאנגה ירדו ל-242 מיליארד ין (ירידה של כ-70% מההכנסות ב-1995) בעוד שההכנסות ממכירת ספרי מאנגה בכריכה רכב עלתה ל-262.2 מיליארד ין. בשנת 2016 שההכנסות ממכירת ספרי מאנגה בכריכה רכה היו 194.7 מיליארד ין. במקביל, מגזיני המאנגה, גם המגזינים הנמכרים ביותר, הפסיקו להיות רווחיים במיוחד, אך המשיכו לשמש את התעשייה ככלי לבדיקת הפופולריות הפוטנציאלית של סדרות מאנגה חדשות. הסיבות העיקריות לירידה במכירות מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 הן בעיקר המשבר הכלכלי המתמשך ביפן והתחרות מצד מוצרי בידור חדשים, כגון משחקי מחשב, אינטרנט, וטלפונים חכמים. בנוסף, באופן כללי האוכלוסייה היפנית הופכת זקנה יותר והיא מתכווצת, מה שעל כן קהל היעד העיקרי של מאנגה - ילדים ובני נוער הולכת וקטנה עם השנים באופן הדרגתי. בנוסף לכך כיום יותר מאנגה נקנית מחנויות יד שנייה או מושאלת מאנשים אחרים בניגוד למה שהיה מקובל בשנות ה-90, ומשום כך פחות עותקים נמכרים מבעבר.
בעוד שהשוק של המאנגה המודפסת הופך פחות ופחות רלוונטי עם השנים, בנוסף לכך במאה ה-21 המתחרה העיקרי של המאנגה המודפסת הוא השוק הדיגיטלי של סיפורי המאנגה אשר נמצא בצמיחה מהירה וכולל ספרי מאנגה אלקטרוניים. בשנת 2017 הרווחים ממכירת עותקים דיגיטליים של ספרי מאנגה עלתה בפעם הראשונה על הרווחים של ספרי מאנגה בכריכה רכה.
חברות ההוצאה לאור הדומיננטיות ביותר בשוק המאנגה היפני הם - Kodansha, Shogakukan ו-Shueisha אשר תוצרתן מהווה כ-70% מסך המכירות של מאנגה ביפן, יתר המאנגה שנמכרת ביפן מודפסת בעיקר על ידי חברות הוצאה לאור בינוניות וקטנות.
ההצלחה העצומה לה זכו סדרות מאנגה ברחבי העולם במהלך סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 נבעה בעיקר הודות להצלחה לה זכו סדרות וסרטי אנימה רבות קודם לכן ברחבי העולם. גם במקרה של סדרות האנימה, כמו במקרה של המאנגה, [[אוסמו טזוקה]] שיחק תפקיד משמעותי בהצלחה של המדיום, שכן סרטי האנימה וסדרות המאנגה אותם הוא הפיק, אשר למעשה הניחו את היסודות לסגנון האומנותי המוכר של המאנגה והאנימה כיום, נחלו הצלחה רבה ברחבי העולם בתחילת הדרך. ההצלחה לה זכו סדרות האנימה בפרט בשנות ה-90 של המאה ה-20 הובילה בסופו של דבר לכך שאנימה ומאנגה הפכו פופולריים ומוכרים היטב לקהל הצעיר ברחבי העולם ועל כן הם הקהל הצעיר הפך פתוח יותר למדיום זה. בנוסף לכך, סדרות האנימה והמאנגה בשנות ה-90 היו קשורים באופן ניכר יותר לשיווק של מוצרים נלווים כגון צעצועים, וכו'.
אחת הסיבות העיקריות להצלחה והעניין הרב במאנגה מחוץ ליפן - במיוחד במהלך שנות ה-80 ושנות ה-90 - היה החדשנות של המאנגה בשווקים שונים ברחבי העולם אשר נבדלה מהקומיקס שהיה פופולרי עד אז. עם זאת, הסגנון האמנותי של המאנגה עדיין הרגיש מוכר לקהל הקוראים שכבר הכיר אותו מסדרות האנימה. בנוסף, הסדרות שזכו לעיקר ההצלחה ברחבי העולם בשנות ה-90, נוצרו עבור קהל צעיר יחסית, הכילו דמויות שהקוראים יכלו להזדהות עימם בקלות רבה יחסית, ועל כן קוראים רבים החלו לייצר [[פאנארט]] בהשראת אותן הסדרות. סצנת המעריצים גדלה במהירות ותרמה אף היא לאטרקטיביות של המדיום. האסתטיקה של המאנגה והאנימה, עם הפופולריזציה הבינלאומית של המדיום ותרמה גם רבות ליצירת עניין רב ברחבי העולם בתרבות היפנית.
לתפוצה של המאנגה ברחבי העולם תרם רבות גם האינטרנט, שדרכו מידע על המדיום וכמו גם סדרות מתורגמת הפכו זמינים לקהל גדול בהרבה ממה שהיה ניתן בעבר. בעוד שחלק מהסדרות שהופצו בתחילה דרך האינטרנט הופצו באופן בלתי חוקי, כמו במקרה עותקים דיגיטליים לסדרות עם דיבוב שנוצר על ידי מעריצים, אך בפועל הם סייעו רבות לפופולריזציה של המדיום ברחבי העולם ובסופו של דבר להצלחה המסחרית העצומה של מאנגה מחוץ ליפן. עם זאת, הצמיחה העצומה בהיקף של העותקים הלא חוקיים והנגישות שלהם לקהל הרחב במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 גרמו גם ללא מעט תנודות בשוק המאנגה ברחבי העולם, כגון בארצות הברית בה השיעור של ההורדות הפיראטיות מהווה חלק גדול מסך המוצרים שנצרכו. מאידך, מכיוון שסדרות רבות מתפרסמות בשווקים השונים ברחבי העולם באיחור רב, או שהם אף פעם לא מתפרסמות מחוץ ליפן, ועל לכן במקרים רבים העותקים הלא חוקיים הם הדרך היחידה שבה אנשים שגרים מחוץ ליפן יכולים לקרוא מאנגות מסוימות.
בנוסף לכך, בעוד שבעבר הקומיקס בעולם המערבי, אשר פנה כמעט באופן בלעדי לנערים וגברים, המאנגה אשר לה קיימים ז'אנרים רבים במיוחד שפונים לקהלים שונים, הכילה סדרות רבות מבעבר שפונים גם לקהל נשי ועל כן קהל רחב בהרבה נפתח למדיום.
==תעשיות קרובות ומוצרים נלווים==
| |||