חומות ירושלים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←חומת נחמיה: תקלדה |
מ קו מפריד בטווח מספרים |
||
שורה 12:
==חומות ירושלים בעת העתיקה==
===החומה היבוסית===
ירושלים הקדומה (העיר יבוס) הוקמה על ידי הכנענים ב[[תקופת הברונזה]] על גבעה קטנה, השוכנת מדרום לעיר העתיקה של ימינו, בתחומי [[עיר דוד]]. העיר ה[[יבוסים|יבוסית]] הקטנה, כ-50 [[דונם]] [[שטח]]ה, הוקפה בחומה מבוצרת, ששרידים ממנה, בדמות קיר, [[צריח (מגדל שמירה)|מגדל שמירה]] ושער (ככל הנראה 'שער העין' מ[[המאה ה-18 לפנה"ס]]) התגלו במדרון המזרחי של הגבעה, מעל [[נקבת חזקיהו]].{{הערה|1=רוב הממצאים נחשפו בחפירות [[קתלין קניון]] בעיר דוד ב[[שנות ה-60]], ובחפירות [[יגאל שילה]] ב[[שנות ה-70]].}}
העיר יבוס נותרה כמובלעת בגבול נחלות [[שבט יהודה]] ו[[שבט בנימין]], לאחר [[התנחלות השבטים]] בימי [[יהושע בן נון]], ולכן חומתה לא נהרסה באותה עת. על פי המתואר ב[[תנ"ך]],{{הערה|1={{תנ"ך|שמואל ב|ה|ד|ט}}, {{תנ"ך|דברי הימים א|יא|ד|ט}}.}} לאחר שהעיר [[כיבוש ירושלים בידי דוד|נכבשה בידי דוד המלך]] והפכה לבירת [[ממלכת ישראל המאוחדת]], חומתה לא נהרסה, ונראה כי המשיכה לשמש את השליטים החדשים, אשר הוסיפו ושיכללו את הקיים. קטע חומה שנבנה בתקופת בית ראשון נמצא במחצית גובה המדרון מעל ערוץ [[נחל קדרון]], וכן נמצאו קטעים מקו הביצורים הצפוני, הכולל חומה ומגדלים (ששימשו בחלקם בסיס לביצורים מתקופת ה[[חשמונאים]]).{{הערה|1=[http://www.antiquities.org.il/jerusalemWalls/history_2.asp עתיקות]. }} בימי [[שלמה המלך]] הורחבו [[גבול]]ות העיר צפונה, וכללו גם את [[הר הבית]], והחומה הוארכה, והקיפה את כל [[הגבעה המזרחית]] של העיר.
שורה 22:
בשלהי [[תקופת בית ראשון]] התחוללו שינויים [[דמוגרפיה|דמוגרפיים]] גדולים במרחב [[ארץ ישראל]], שהביאו לשינויים [[גאוגרפיה|גאוגרפיים]] ניכרים בירושלים: [[סנחריב]] מלך [[אשור]] כבש את [[ממלכת ישראל]] שבצפון, דבר שהביא לבריחה גדולה של [[פליט]]ים ל[[ממלכת יהודה]] שבדרום. העיר התמלאה עד אפס מקום והתפשטה גם אל [[הגבעה המערבית]], מחוץ לחומות העיר המצומצמות. כאשר איים סנחריב לכבוש גם את יהודה, התכונן [[חזקיהו המלך]] למצור, והקיף בחומה גם את הגבעה המערבית. תוואי חומה זו הקיף את [[הר ציון]] מדרום וממערב, והתחבר להר הבית לאורך [[נחל צולב|הנחל הצולב]].
[[ישעיהו הנביא]] תיאר כיצד נהרסו בתים בגבעה המערבית במכוון, כדי לפנות מקום לתוואי המתאים ביותר לחומה:
{{ציטוט|תוכן=וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם, וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה|מקור={{תנ"ך|ישעיהו|כב|י}}}}
תוואי מרשים מחומה זו - כארבעים [[מטר]]ים אורכו ושבעה מטרים רוחבו - עובר בלב [[הרובע היהודי]], ונקרא "[[החומה הרחבה]]". אפשר להבחין בין שרידיו בחורבות בתים, שנרמסו תחת החומה. קטע מחומה זו נראה גם דרך [[פיר]] אנכי עמוק, שנקדח ברחוב [[הקארדו (ירושלים)|הקארדו]], המעיד על גובהה העצום של החומה. החומה של חזקיהו מוזכרת בתנ"ך גם ב[[ספר מלכים]], כאשר [[רבשקה|רַבשָׁקֵה]] נציג אשור התבקש לדבר [[ארמית]] {{הדגשה|בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה.}}
בחלוף השנים גדלה אוכלוסייתה של ירושלים והעיר התפשטה אל המישור הרחב שמ[[צפון]] לה, מעבר לנחל הצולב, כך ששוב היה לירושלים פרוור מפורז.{{הערה|1=זאת על פי ממצאים בני התקופה שנתגלו בחפירות ב[[הרובע הנוצרי|רובע הנוצרי]], ראו: [[מגן ברושי]] ו[[גבריאל ברקאי]], "חפירות בקאפלה של ורטן הקדוש ב[[כנסיית הקבר]]", '''ארץ ישראל''', י"ח, 1985, עמ' 814}} כמאה שנה לאחר שחומת חזקיהו עמדה איתן מול הפשיטה האשורית, נפלה ירושלים בידי [[נבוכדנאצר]] ועם ישראל יצא ל[[גלות בבל]]. על גורל 'החומה הרחבה' אנו למדים מעדותו של הנביא [[נחמיה]] שביקר בעיר לאחר חורבנה:
{{ציטוט|תוכן=חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת, וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ|מקור={{תנ"ך|נחמיה|א|ג}}}}
שורה 40:
===חומת נחמיה===
החומה הקדומה ביותר מראשית [[תקופת בית שני|ימי הבית השני]], שאינה מתוארת כלל אצל [[יוסף בן מתתיהו]], נבנתה על ידי [[נחמיה]] בימי [[שיבת ציון]]. נחמיה, ממנהיגי [[גלות בבל|גולי בבל]], נדהם מתיאור חומות ירושלים החרבות, ונשא [[תפילה]] ל[[אלוהים (יהדות)|אלוהים]] שיסייע בעדו להשיב את העם הגולה לירושלים. זמן קצר לאחר מכן יצא באישור [[ארתחששתא הראשון]] מלך [[ממלכת פרס|פרס]] לירושלים, ובחן בעצמו את מצב החומות. הוא נוכח כי ה[[עדות]] ששמע הייתה מהימנה, וכי החומות כה הרוסות, עד כי בקושי הצליחה הבהמה שעליה רכב לעבור על גלי האבנים:
{{ציטוט|תוכן=וָאָקוּם לַיְלָה אֲנִי וַאֲנָשִׁים מְעַט עִמִּי... וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה... וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ... וְאֵין מָקוֹם לַבְּהֵמָה לַעֲבֹר תַּחְתָּי|מקור={{תנ"ך|נחמיה|ב|יב|יד}}}}
שורה 49:
[[קובץ:Jerusalem wall layers.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נדבכים מהחומה הראשונה (אבנים עם סיתות מסגרת) בבסיס החומה העות'מאנית ליד שער יפו]]
{{ערך מורחב|החומה הראשונה}}
בחלוף השנים הלכה אוכלוסייתה של ירושלים וגדלה, והעיר התפשטה שוב מחוץ לחומות אל הגבעה המערבית. שוב הייתה בירושלים "העיר העתיקה" על הגבעה המזרחית, ו[[פרוור]] חדש על הגבעה המערבית, שעמד מפורז ללא חומות. ב[[המאה השנייה לפנה"ס|מאה השנייה לפנה"ס]], עם גירוש ה[[יוון העתיקה|יוונים]] מירושלים וכינון [[ממלכת החשמונאים]], הוקף הפרוור בחומה, כך שהעיר חזרה שוב לגודלה המלא בתוך חומות, כבשלהי ימי בית ראשון. חומה זו עברה כמעט במדויק על תוואי החומה שבנה המלך חזקיהו סביב הר ציון, תוך ניצול שרידים של החומה הקדומה, והגנה על אותן נקודות חולשה טופוגרפיות, שלא השתנו עם השנים.
מקובל לייחס את בניית החומה והשלמתה ל[[יונתן הוופסי|יונתן]] ו[[שמעון התרסי|שמעון]], מנהיגי החשמונאים, אחיו של [[יהודה המכבי]],{{הערה|1=[[מיכאל אבי-יונה]], "הארכאולוגיה והטופוגרפיה של ירושלים בימי הבית השני", '''ספר ירושלים''' תשט"ז, עמ' 311-306}} וזאת על פי אזכורים ב[[ספר מקבים]], כמו: {{הדגשה|וישב יונתן בירושלים... ויחל לבנות ולחדש את העיר, ויאמר לעושי המלאכה לבנות החומות|מקבים א, י, י}}, או: {{הדגשה|וימהר (שמעון) לכלות את חומות ירושלים ויבצרה מסביב|שם, יג, י}}. כן נראה ש[[יוחנן הורקנוס הראשון]] בנו של שמעון, המשיך במלאכה, וזאת על פי הפסוק: {{הדגשה|ויתר דברי יוחנן ומלחמותיו וגבורותיו אשר עשה, ובניין החומות אשר בנה ומעשיו, הנה הם כתובים על ספר דברי ימי כהונתו הגדולה, למן אשר היה [[כהן גדול]] אחרי אביו|שם טז, כג-כד}}. חלקים מהחומה הראשונה התגלו סביב הר ציון,{{הערה|{{הידען|שירות הידען|נחשפה בהר ציון: החומה הדרומית של ירושלים מימי בית חשמונאי|south-wall-of-jerusalem-in-the-hashmonaim-era-0409083|4 בספטמבר 2008}}}} לאורך חומת ימינו ליד [[שער יפו]],{{הערה|1=ראו: [[מגן ברושי]], "חפירות חדשות לאורך חומות ירושלים", '''[[קדמוניות]]''', ט' תשל"ו, עמ' 76-75.}} וכן ב[[קארדו]], שבו התגלו שרידי שער, אשר מזוהים כ"שער גינת" המופיע בכתבי יוסף (תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ה', פרק ד', ב).{{הערה|1=דן בהט, '''אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים''', עמ' 39, וכן מפה בעמ' 32}} ב[[מגדל דוד]] ובסביבותיו התגלו שיפוצים ושיפורים שביצע [[הורדוס]] בחומה הראשונה, כמו חיזוק החומה ועיבויה וכן בניית שלושה מגדלי ענק. ממצאים אלה מלמדים על חוסנה של החומה, כמתואר אצל יוסף בן מתתיהו:
שורה 95:
עד סוף [[המאה ה-11]] עברה ירושלים מיד מוסלמית אחת לאחרת; החומה נבנתה ונפרצה שוב ושוב בידי הפאטימים והסלג'וקים, עד שהפכה טלאים מרוב פרצות ותיקונים. מול חומה רעועה זו עמדו ה[[צלבנים]] ב[[מסע הצלב הראשון]] בשנת [[1099]], ופרצו אותה בתוך חודש ימים בלבד דרך כמה נקודות חלשות. הצלבנים, שהביאו עמם מ[[אירופה]] [[טכנולוגיה]] מפותחת מאוד של בניית חומות וביצורים, שיקמו את הפרצות בחומת ירושלים וחיזקו אותה. במחצית [[המאה ה-12]] שינו הצלבנים באופן יסודי את אזור שער יפו ("שער דוד" בלשון התקופה): השער המקורי שעמד עד אז בקצה המזרחי של [[נחל המצודה]] (היום - בכניסה לשוק ב[[רחוב דוד]]), הוזז מערבה עד למקום הנוכחי של שער יפו. באופן זה הוכנס נחל המצודה לתוך העיר והוסב לחפיר, המשמש עד היום את המצודה. החומה העות'מאנית "רוכבת" אפוא על השער הצלבני. שער נוסף שעבר שינוי יסודי הוא שער שכם: השער הפאטימי המקורי עבר עיבוי, ואף נוסף לפניו ביצור קדמי ([[ברביקן (אדריכלות)|ברביקן]]), שנועד להבטיח את הגנתו המושלמת של השער.{{הערה|1=דן בהט, '''אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים''', עמ' 87.}} [[צליינות|צליינים]] שביקרו בירושלים באותה עת הרבו לתאר את החומות ואת שערי העיר. לא מעט [[מפה|מפות]] של ירושלים צוירו אז, והן מוסרות מידע רב על מראה העיר וחומותיה.{{הערה|1=מבחר מפות צלבניות, אצל דן בהט, '''אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים''', עמ' 97-93.}}
החומה עמדה איתנה עד שנת [[1187]], ואז נפרצה והוצאה מכלל שימוש בידי [[צלאח א-דין]] [[השושלת האיובית|האיובי]]. צבאו של צלאח א-דין התמחה בלחימה בשטח פתוח באמצעות גדודי [[חיל פרשים|פרשים]], ולפיכך ראה בחומות מבוצרות מכשול ולא אמצעי הגנה. הבדל זה בין טכניקת לחימה התקפית בשטח פתוח של האיובים, כנגד טכניקת לחימה סטטית בחסות חומות הגנה של הצלבנים, הביא ליישום מדיניות "האדמה החרוכה" של צלאח א-דין והריסת רוב ביצורי הצלבנים בארץ,
על מנת להרתיע מפני [[מסעי הצלב|מסעי צלב]] עתידיים.
שורה 106:
==התקופה הממלוכית==
כ-300 שנה עמדה [[ירושלים בתקופה הממלוכית]] פרוזה וחומותיה פרוצות. ה[[ממלוכים]], כקודמיהם, העדיפו לחימת פרשים בשטח פתוח, ובשל חששם ממסע צלב נמנעו משיקום החומות. נוסעים יהודים, נוצרים ומוסלמים שביקרו בעיר תיארו את ירושלים נטושה מפחד תושביה מפני כיבוש ומעשי [[שוד]]. כך, למשל, כתב [[הרמב"ן]] ב-[[1267]] (שנים ספורות לאחר שעברה לידי הממלוכים):
{{ציטוט|תוכן=רבה העזובה וגדול השיממון... וירושלים יותר חרבה מן הכל... ואין ישראל בתוכה, כי מעת באו הטטרים (ממלוכים) ברחו משם, ומהם שנהרגו בחרבם... העיר הפקר, וכל הרוצה לזכות בחרבות – זוכה|מקור=אגרת הרמב"ן לבנו}}
.
רבי [[עובדיה מברטנורא]], שביקר בירושלים ב-[[1488]], מלמד כי המצב לא השתנה במאתיים השנים שחלפו:
{{הדגשה|וירושלים רובה חרבה ושוממה, ואין צריך לומר שאין לה חומה סביב... וכמעט לא נשאר בה איש שלא יחסר לחמו}}.{{הערה|1=אצל: דן בהט, '''ירושלים אוסף מקורות''', ירושלים: הוצאת אריאל 1999, עמ' 191.}}
שורה 134:
אורך החומה העות'מאנית מגיע לארבעה וחצי קילומטרים והיא סוגרת על מרובע ששטחו כ[[קילומטר רבוע]] אחד (העיר העתיקה של ימינו). גובהה הוא כ-10 [[מטר]]ים, ועובייה הוא כ-2 וחצי מטרים ב[[ממוצע]]. החומה נבנתה במהירות בין השנים [[1538]] ו-[[1542]], תוך ניצול תוואי חומות קדומות ו[[שימוש משני]] באבנים מקומיות. אלפי [[פועל בניין|פועלים]], ובהם אנשי מקצוע כמו בנאים מומחים שהובאו מ[[קהיר]], מ[[חלב (עיר)|חלב]] ומ[[איסטנבול]], עמלו על הקמתה, תחת פיקוחו של מוחמד צ'לבי אלנקאש, [[פקיד]] עות'מאני רם-דרג, שאף היה אחראי על גביית המיסים לצורך הבנייה.{{הערה|1=[[אמנון כהן (מזרחן)|אמנון כהן]], "האמנם נבנו חומות ירושלים על ידי אברהם קאסטרו?", '''[[ציון (כתב עת)|ציון]]''', מ"ז, תשמ"ב, עמ' 418-407.}} זהותם של ה[[אדריכל]]ים שתכננו את החומה אינה ידועה, אך [[אגדה אורבנית]] מזהה את מקום מנוחתם עם [[קברי המהנדסים בשער יפו]]. לפי אגדה זו, שני האדריכלים הוצאו להורג כיוון ששכחו לכלול בתוואי החומות את הר ציון, בעל המיקום האסטרטגי. לפי גרסה אחרת, הומתו השניים כדי לוודא שאף שליט אחר לא יוכל לשכור את שירותיהם לבניית חומה מפוארת כמו זו .{{הערה|1='''[[דוד קרויאנקר]], ירושלים, עמ' 76'''.}}
שמונה פתחים נפתחו בחומה העות'מאנית. רוב שעריהם מקושטים בעיטורים ותשליבי אבן, שחלקם נשדדו ממבנים קדומים סמוכים. כך למשל, מעוטרת חזיתו של [[שער ציון]] בכותרות [[עמוד]]ים [[ירושלים בתקופה הצלבנית|צלבניות]], ומשני צדיו חרכי ירי מסוגננים, שהם למעשה חלונות [[כנסייה]]; שער האריות קושט בצמד [[ברדלס]]ים, שעיטרו כנראה לפני כן מבנה של השליט הממלוכי [[בייברס]], אשר הברדלס היה [[סמל]]ו; ייתכן גם שהקשת הפנימית בשער יפו נלקחה מכנסייה צלבנית.
בתקופות שונות נהגו לנעול את השערים מדי לילה, אולם בשנת 1891 מתאר [[אברהם משה לונץ|א.מ לונץ]]{{הערה|1=א.מ לונץ מורה דרך בארץ ישראל 1891 בהוצאת אריאל עמ' 100}} את מצב השערים כך: באב אלחליל (שער חברון) שנקרא כיום "שער יפו" פתוח כל הלילה.
באב אלשדיד (השער החדש) נפרץ בחומה בשנת 1890 ואף הוא לא נסגר (בשנה זו טרם נוספו לו דלתות).
באב אלעמוד (שער שכם) גם הוא פתוח כל הלילה. באב אלזהרא (שער הפרחים) השער הזה וכן כל השערים הבאים סגורים כל הלילה על מסגר, ויפתחו לבקשת הנכנסים והיוצאים. השערים הסגורים בלילה הם: באב אלסבאת (שער האריות), באב אלמגרבה (שער האשפות), באב נבי דאהוד (שער ציון).
עקב שינויים דמוגרפיים עירוניים, הוקמו שכונות חדשות מחוץ לחומות. בנוסף, גברה תחושת הביטחון הכללית עם הקמתן של יחידות שיטור, ולכן קטנה התועלת בנעילת השערים בלילה והם נשארו פתוחים במשך כל שעות היממה.
שורה 153:
* [[ריכב רובין]], '''ירושלים במפות ובמראות - מן התקופה הביזנטית עד המאה הי"ט''', תל אביב 1988
;מאמרים
* נתן שור, "מדוע בנה סולימאן המפואר את חומות ירושלים", בתוך: [[אלי שילר]] (עורך), '''ספר זאב וילנאי''', ירושלים: [[הוצאת אריאל]], 1987, עמ'
* {{קתדרה|[[יורם צפריר]]|שערי ירושלים בתיאור מוקדסי - הצעת זיהוי חדשה על פי מקורות ביזאנטיים|8.15|8, יולי 1977, עמ' 155-147}}
* {{קתדרה|יורם צפריר|חומות ירושלים בימי נחמיה|4.7|4, יולי 1977, עמ' 42-31}}
* {{קתדרה|[[אמנון כהן (מזרחן)|אמנון כהן]]|ביצורה של ירושלים העות'מאנית - המימד האירופי|63.1|63, אפריל 1992, עמ' 64-52}}
| |||