התרגיל המסריח – הבדלי גרסאות

לאחר שנפלה ממשלתשממשלת שמיר נפלה הטיל [[נשיא מדינת ישראל|הנשיא]] [[חיים הרצוג]] על פרס להרכיב ממשלה חדשה ב-[[20 במרץ]]. אולםואולם המשא ומתן הקואליציוני נקלע לקשיים: [[הרב שך]], מנהיגה הרוחני של מפלגת [[דגל התורה]], התנגד בחריפות להצטרפות [[מפלגת ש"ס]] לממשלת השמאל, ובכינוס שארגן ב[[היכל הספורט ביד אליהו]] נימק זאת בחשבון ההיסטורי עם השמאל, ועם אנשי ה[[קיבוץ|קיבוצים]] "אוכלי השפנים", כדבריו (בזכות ביטוי זה נודע הנאום כ"[[נאום השפנים והחזירים|נאום השפנים]]"). בעקבות התנגדותו התקיפה של הרב שך, סירב הרב [[עובדיה יוסף]] לאשר למפלגתו, ש"ס, להצטרף לממשלת פרס, ובכך טרף את הקלפים. המפלגה החרדית היחידה שהצטרפה למהלך הייתה אגודת ישראל, אך ביחד איתה יחד עדיין היו לפרס ולמערך רק 60 ח"כים (מערךהמערך 39, [[ר"צ]] 10, אגודת ישראל 5, [[חד"ש]] 4, [[מפ"ם]] 3, [[מפלגת שינוי|שינוי]] 2, [[הרשימה המתקדמת לשלום]] 1, [[מד"ע]] 1), ח"כ אחד פחות מן הדרוש כדי לאשר בכנסת את ה[[ממשלה]] החדשה. הח"כ החסר שבא לעזרתם היה חבר הכנסת [[אברהם שריר]], שנבחר לכנסת כאיש [[המפלגה הליברלית הישראלית|המפלגה הליברלית]], שהייתה חלק מן [[הליכוד]]. שריר נמנה עם קבוצה של חמישה ח"כים מן התנועההמפלגה הליברלית, שב[[פברואר]] 1990 התפצלה מן הליכוד וייסדה מפלגה בשם "[[המפלגה לקידום הרעיון הציוני]]", בראשותו של [[יצחק מודעי]]. במהלך המשא ומתן הקואליציוני עמה,עימה סרבהסירבה המפלגה להצטרף לממשלה בראשותו של פרס, אך שריר הסכים לפרוש ממנה לבדו, ובכך להעניק לפרס את הרוב הדרוש.

בליל [[11 באפריל]] הציג פרס את ממשלתו החדשה, ולמחרתולמוחרת הייתה הכנסת אמורה לאשר אותה. אולםואולם בבוקרו של אותו יום זה התברר ששניים מחברי הכנסת של אגודת ישראל –, [[אברהם ורדיגר]] ו[[אליעזר מזרחי]], נעדרים מהמשכן. היה זה בעקבות הוראתו של הרבי[[הרב מליובאוויטש,מנחם רבימנדל [[שניאורסון|מנחם מנדל שניאורסון]],הרבי מליובאוויטש, לחברי הכנסת הסרים למרותו, שלא לתמוך בממשלה הדוגלת במסירת שטחים. בהמשך היום התברר שמזרחי כלל לא נכח במהלך טקס חתימת ההסכם הקואליציוני בין המערך לאגודת ישראל{{מקור}}, ואילו ורדיגר אומנם השתתף בטקס, אך במקום לחתום על ההסכם רק עברהעביר עםאת העט מעל הנייר{{מקור}}.

הצגת הממשלה התבטלה, ופרס נאלץ לבקש מהנשיא הרצוג ארכה על מנתבשביל לנסות ולהרכיב ממשלה בכל זאת להרכיב ממשלה. ב-[[26 באפריל]], כשגם בתום הזמן הנוסף שהוקצב לו לא הושגה התקדמות במגעים הקואליציוניים, נאלץ פרס להודיע להרצוג על כשלונוכישלונו. הנשיא הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על שמיר, וזה אכן הצליח להרכיב [[קואליציה]] שנשענה על מפלגות ה[[שמאל וימין בפוליטיקה|ימין]], המפלגות הדתיות, "[[המפלגה לקידום הרעיון הציוני]]", ח"כ אברהם שריר (שחזר לליכוד לאחר קריאתו הדרמטית של שמיר ב-[[25 באפריל]], שנכנסה ללקסיקון הפוליטי הישראלי: "אברשה, חזור הביתה!"), ח"כ [[יצחק חיים פרץ]], שר הקליטה בממשלה היוצאת שפרש מש"ס וח"כ [[אפרים גור]], שפרש מן המערך. שמיר הציג את [[ממשלת ישראל העשרים וארבע|ממשלתו החדשה]] בכנסת ב-[[11 ביוני]].