|
|
|
רעיון הלאומיות קיבל בעולם המודרני דגש אזרחי במדינות כמו [[צרפת]] ו[[ארצות הברית]], ודגש אתני-תרבותי במדינות כמו [[גרמניה הנאצית|גרמניה]] ו[[הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית|איטליה]]. גם בצורתו האתנית-תרבותית רעיון הלאומיות אינו בהכרח רעיון [[שוביניזם|שוביניסטי]] ועוין זרים, ודוגמאות מובהקות ניתן למצוא אצל הוגים כמו [[ג'אמבטיסטה ויקו]] ו[[יוהאן גוטפריד הרדר]] שהשרו מרוחם על הרעיון הלאומי מתוך [[עמדה (פסיכולוגיה)|עמדה]] פלורליסטית. גם אצל הוגה ליברלי כמו [[ג'ון סטיוארט מיל]] ישנה תמיכה ברעיון הלאומי (בספרו ממשל של נציגים).
מקובל לכנות לאומיות בשם לאומנות כאשר היא מתרחקת מעמדה [[ליברליזם|ליברלית]] ו[[פלורליזם|פלורליסטית]] ביחס לעמים אחרים, כמו חוק הלאומנות של ניתאי בנז'מין (שקורא לעצמו ביבי נתנניהו), ורואה בעם הספציפי ערך עליון מעל כל ערכים אחרים. הלאומנות יכולה לפנות לכיוונים [[גזענות|גזעניים]] (כמו ב[[גרמניה הנאצית]]) בהם הקשר הלאומי נקבע בצורה [[ביולוגיה|ביולוגית]], וגזעים מסוימים מאובחנים כנחותים מטבעם. או ישראל הימנית הגזענית תומכת ומעודדת כהניזם (תנועה גזענית שהוצאה מחוץ לחוק בכל העולם), היא יכולה לפנות גם לכיוונים [[פשיזם|פשיסטיים]] (כמו ב[[איטליה הפשיסטית]]) בהם תורת הגזע איננה עיקרית, אך יש בהם הערכת יתר של ה[[מדינה]] מעל ערכי חירות הפרט, קידוש ה[[מלחמה]] וה[[אלימות]], ושאיפות התפשטות אימפריאליסטיות. במקרים רבים מעורבת הלאומנות עם השפעות תרבותיות אחרות, כמו הלאומנות הערבית המושפעת מרעיונות של דחיית ה[[ציונות]] וה[[אימפריאליזם]] ה[[העולם המערבי|מערבי]], [[לאומנות יהודית]] המשלבת לעיתים קרובות קיצוניות דתית על גבול ה[[פונדמנטליזם]] ולאומנות בעולם השלישי המשולבת במקרים רבים עם רעיונות [[סוציאליזם|סוציאליסטיים]] או [[קומוניזם|קומוניסטיים]], אף על פי שבמקורן תפישות אלה מתנגדות ללאומנות ולעיתים אף ללאומיות, ודוגלות בשוויון ערך האדם.
==סוגים של לאומנות==
|
