חנה סנש – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Nitzanzimran (שיחה | תרומות) |
מ אחידות במיקום הערות שוליים |
||
שורה 30:
סנש התקבלה ל[[בית ספר]] [[קלוויניזם|נוצרי קלוויניסטי]] לבנות. כאשר נבחרה למועצה הספרותית של בית הספר נמנע ממנה למלא את התפקיד מסיבות [[אנטישמיות]]. היא נעשתה [[ציונות|ציונית]] נלהבת לנוכח התפשטותה של האנטישמיות בהונגריה.
בשנת [[1939]] עלתה לארץ-ישראל. היא למדה שנתיים בבית הספר החקלאי לבנות של [[חנה מייזל שוחט]] ב[[נהלל]] והצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ [[שדות ים]]. בתקופה זו אף הדריכה בקן
ב-[[1943]] התנדבה לצבא הבריטי, והצטרפה לקבוצת [[צנחן|צנחנים]] שנועדו לצנוח על אדמת אירופה, במסגרת המאבק ב[[גרמניה הנאצית]]. לצורכי התקשורת, השתמשה סנש בשם הצופן "הגר". ב-[[15 במרץ]] [[1944]] צנחו חנה סנש, [[ראובן דפני]] [[יונה רוזן]] ו[[אבא
סנש הועמדה לדין ב[[בית דין צבאי]] הונגרי באשמת [[ריגול]] ו[[בגידה|בגידה במולדת]] (שהרי נולדה בהונגריה), אך עוד קודם שהסתיים משפטה [[הוצאה להורג]], ב-[[7 בנובמבר]] 1944 ([[כ"א בחשוון]] [[ה'תש"ה]]), בגיל 23. בבגדיה של סנש נמצאו לאחר מותה שתי פתקאות. באחת מהן כתבה מספר חרוזים, בהם היא חזתה את קיצה, ובשנייה נכתבה בקשת סליחה מאמה. סנש ניהלה יומן עד יומה האחרון. יומן זה יצא לאור בעברית ב-[[1946]].
שורה 38:
אלמונים הביאוה לקבר ישראל, ב"חלקת המרטירים", בבית העלמין היהודי בבודפשט{{הערה|{{הארץ|יעל גרינפטר|חנה סנש הובאה לקבורה|1.1972601|22 במרץ 2013}}}}. במרץ [[1950]] הובא ארונה של חנה סנש מבודפשט לווינה, שם קיבלה אותו משלחת רשמית של מדינת ישראל, שכללה גם את אחיה של סנש, גיורא. מווינה הובא הארון על סיפון האונייה "קדמה" עד סמוך לחופי הארץ וכאן קיבלו את פניו שלוש ספינות מלחמה של [[חיל הים הישראלי]]. הארון הועבר בטקס צבאי לאחת מאניות המלחמה הישראליות, הוצב על סיפונה כשהוא עטוף בדגל הלאום, מכוסה פרחים ומוקף במשמר כבוד. ב-[[26 במרץ]] 1950 הגיע הארון לנמל חיפה.
המונים חלקו לחנה סנש כבוד במסע ההלוויה שהתחיל ברחובות [[חיפה]] והמשיך בקיבוץ [[שדות ים]] שסנש הייתה מראשוניו. שם [[הצבת ארון|הוצב ארונה]] עם משמר כבוד ב"בית חנה סנש" שנחנך באותה שנה{{הערה|[http://www.hannahsenesh.org.il/Sc.asp?ID=680&S=21 תולדות הבית (בית חנה סנש)], באתר העמותה להנצחת חנה סנש ומורשתה}}. מסע ההלוויה המשיך אחר כך לתל אביב והסתיים בחלקת "[[יד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה]]" ב[[הר הרצל]] בירושלים שבו הובאו לאחר מכן לקבורה גם הצנחנים [[חביבה רייק]] ו[[רפאל רייס]]. מאחורי הארון צעדו אמה, קטרינה סנש, אחיה, גיורא סנש ו[[יואל פלגי]], נציג הקבוצה של חנה סנש במחנה שדות ים. ראש הממשלה [[דוד בן-גוריון]], שרי הממשלה והרמטכ"ל [[יגאל ידין]] הניחו זרי פרחים ופלוגת צנחנים ירתה [[מטח כבוד]] לזכרה עם סתימת הגולל{{הערה|{{דבר||עצמותיה של חנה סנש למנוחות בהר-הרצל|1950/03/20|00502}}}}.
ביולי [[1993]], בהנחיית ממשלת הונגריה, הוצא על ידי בית המשפט העליון של צבא הונגריה פסק דין המבטל את פסק דין המוות שהוטל על חנה סנש
== מורשתה ==
| |||