קנאה – הבדלי גרסאות

'''קנאה''' היא [[רגש]] המתעורר אצל [[אדם]], וכנראה גם אצל [[בעל חיים|בעלי חיים]] מסוימים, בשל הצלחתו של פרט אחר ובשל תחושת נחיתות יחסית לפרט זה.

זהו רגש המתעורר באדם כאשר לזולתו יש דבר מה שהמקנא סבור שמגיע לו או נלקח ממנו.{{הערה|שם=מוניץ2016}}.

הקנאה מלווה לעיתים קרובות בהרגשת קיפוח, בתוקפנות וברצון לנקום.{{הערה|שם=מוניץ2016|מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.}}.

בהקשר של יחסים בין בני זוג, קנאה היא חשד בבגידה, שמתעורר במקרה שבו בן הזוג מביע סימני חיבה כלפי זרים.

ב[[עברית]], ל[[פועל (בלשנות)|פועל]] "לקנא ל-ל־" יש משמעות אחרת. היא מציינת תמיכה מוגזמת בדבר מסוים או ברעיון מסוים, והתנגדות קשה לכל מי שמנסה לפגוע בדבר זה. שם הפעולה של פועל זה הוא '''קנאות'''.

[[דניאל גולמן]] מציין כי רגש זה הוא למעשה רגש משני, המורכב משלושה רגשות בסיסיים: [[כעס]], [[פחד]] ו[[עצב (רגש)|עצב]].{{הערה|1=דניאל גולמן, '''אינטליגנציה רגשית''', נספח על הרגש, עמ' 312}}. אפשר לראות בקנאה התעוררות של פחד מיתרונו של הזולת, יחד עם עצבות וכעס עצמי על כך שהמקנא איננו נהנה מן היתרון שיש לזולת.

תלמידתו של [[זיגמונד פרויד]], ה[[פסיכואנליזה|פסיכואנליטיקאית]] [[מלאני קליין]] הבדילה בין שני סוגי קנאה.{{הערה|1=[http://www.psy.dmu.ac.uk/drhiles/ENVYpaper.htm גישתה של מלאני קליין למושג הקנאה]}}. היא טענה שרגש הקנאה הגלוי (jealousy) מתבטא תמיד במשולש - בין שלושה אנשים. אדם [[אהבה|אוהב]] אובייקט אחד ומקנא באובייקט אחר, יריב, שעלול לקחת ממנו את מושא אהבתו. סוג קנאה זה מתבטא, למשל, ביחסים בין בני זוג או ב[[תסביך אדיפוס]]. סוג הקנאה השני, על פי קליין, הוא גם סוג הקנאה הבסיסי והראשוני. קנאה זו, המכונה envy, היא בעצם רגש בסיסי שנמצא ב[[תת מודע]]. הוא יוצא לידי ביטוי בתור רגש של [[כעס]] פנימי שמתעורר כאשר אדם מבין שאובייקט אחר מחזיק בדבר מה שהוא עצמו חושק בו. קליין טענה שרגש זה, המהווה כוח מניע לפעולות אנושיות רבות, מתפתח כבר בגיל ה[[ינקות]] כאשר התינוק לא מקבל באופן תמידי את ה[[שד (איבר)|שד]] שמעניק לו [[מזון]] וביטחון.

רגש הקנאה נחשב לחזק ומתסכל במיוחד, והוא מתואר ב[[שיר השירים]] ({{תנ"ך|שיר השירים|ח|ו|קצר=כן|ללא=ספר}}) במילים הבאות: "{{ציטוטון|קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה -– רְשָפֶיהָ רִשְפֵּי אֵשׁ שַלְהֶבֶתְיָה"}} - רגש זה, מתואר כעז במיוחד כמו השאול הבוער באש, והוא ממחיש את דמותו של המקנא, שניתזים מעיניו ניצוצות ורשפים של אש קנאה למראה מושא קנאתו.

קנאה המביאה לידי תחרות מאלצת בני אדם להתעלות על עצמם, לשקוד ביתר שאת על פיתוח יכולתם ולהגיע לשיאים שלא היה מגיעים אליהם אלמלא התחרות ("{{ציטוטון|קנאת סופרים תרבה חוכמה"}}{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|כא|א}}}}). אדם מקנא עשוי מצד אחד להתמודד עם רגש הקנאה על ידי שיפור עצמי ; מאידך הוא עלול לנסות להכשיל את מושא קנאתו, להקטין את תדמיתו בעיני אחרים, ואפילו להרוס אותו.

יש המציינים כי רגש זה, בניגוד לרגשות אחרים, הוא רגש אנושי, שלא מצוי אצל [[בעלי חיים]], אך בעלי חיים עשויים לגלות קנאה כלפי בני מינם בכל הנוגע למעמד השליטה בלהקה או בתחרות על נקבות. בעלי חיים מבויתים מתחרים על תשומת לבו של המטפל ומגלים קנאה ברורה כשהאדם הקרוב ללבם מתייחס לבעל חיים אחר ומתעלם מהם.

תגובת הקנאה הראשונה המתוארת ב[[תנ"ך]] היא קנאה דתית, של [[קין]], המקנא באחיו [[הבל]], על כך ש[[אלוהים]] קיבל את קורבנו של הבל בעוד קורבנו שלו נדחה. המתוארת במילים: "{{ציטוטון|וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו."}} ({{תנ"ך|בראשית|ד|ה|קצר=כן}}). קנאה זו הסתיימה ברצח של הבל בידי קין.

במעמד הר סיני אלוהים מביע קנאות באלים אחרים, {{תנ"ך|שמות|כ|ג|ד|קצר=כן}} "{{ציטוטון|לֹא- תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל- תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת-- וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא- תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם: , '''כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא'''-- פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל- בָּנִים, עַל- שִׁלֵּשִׁים וְעַל- רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי."}}

:"{{ציטוטון|וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר: נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים, וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה".}} ({{תנ"ך|שמואל א|יח|ח|קצר=כן}})

סיפור קנאה נוסף במקרא, הוא קנאה כלכלית, [[פלשתים]] המקנאים בהצלחתו הכלכלית של [[יצחק]] ותגובתם היא סתימת הבארות אשר חפר: {{ציטוטון|וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה, '''וַיְקַנְאוּ''' אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים. וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו – סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר.}} ({{תנ"ך|בראשית|כו|יד|טו|קצר=כן}})

עוד במקרא, מתוארת קנאתה של [[רחל אמנו|רחל]] ב[[לאה]], על פוריותה ותגובתה הקיצונית המסתכמת ברצונה למות בפסוק, "{{ציטוטון|וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב '''וַתְּקַנֵּא''' רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב: הָבָה לִּי בָנִים '''וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי'''."}} ({{תנ"ך|בראשית|ל|א|קצר=כן}})

אף שרבי [[אלעזר הקפר]] מנה ב[[מסכת אבות]] ({{הערה|{{משנה|אבות|ד|כא}})}} את הקנאה בין הדברים המוציאים את האדם מהעולם, על בסיס הפסוק "ורקב{{ציטוטון|וּרְקַב עצמותעֲצָמוֹת קנאה"קִנְאָה}} ({{תנ"ך|משלי|יד|ל|קצר=כן}}) ואם כן מה שחכמים אחרים אמרו "{{ציטוטון|קנאת סופרים -– תרבה חכמה" (}}{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|כא|א}})}}, מדובר בקנאה שלא באה להוריד את הזולת אלא נותנת שאיפה להשיג את אותן מעלות, אך לא במטרה להורידו. עוד ציינו [[חז"ל]] שהאדםש{{ציטוטון|בכל אדם מתקנא בכל -– חוץ מבנו ותלמידו (}}{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|קה|ב}})}}. אך בניגוד לאימרה זו, יש הסוברים במדרש שאף [[משה רבנו]] כאשר פרש מתפקידו, קינא קנאה עזה ב[[יהושע בן נון|יהושע]] תלמידו, כאשר יהושע סירב לגלות לו מה דיבר אליו אלוהים, ובתגובה ביקש משה למות ואמר "{{ציטוטון|מאה מיתות ולא קנאה אחת." (}}{{הערה|מדרש רבה דברים פרשה ט', פסקה ט)'}}

ה[[מהר"ל]] מציין כי הקנאה קיימת בין שווים, אבל לא כאשר מדובר בשונים, כאשר אין אפשרות פוטנציאלית להגיע למעלת הזולת.{{הערה|אור חדש, עמוד פופ"ו}}