כנסיית הקבר – הבדלי גרסאות

בתחילת [[התקופה הביזנטית בארץ ישראל]] הוחל בבניית כנסייה לציון מקום [[צליבת ישו|צליבתו]], קבורתו וקימתו לתחייה של ישו. מפעל בנייה נרחב זה החל בעקבות בקשתו של בישוף ירושלים מהקיסר ב[[ועידת ניקיאה|וועידת הכנסייה בניקאה]], ב-[[325]], לחשוף את קבר ישו.{{הערה|פטריך, יוסף, "כנסיית הקבר: תולדותיה ומרכיביה הארכיטקטוניים", בתוך '''ספר ירושלים, התקופה הרומית והביזנטית 70-638''', צפריר, יורם (עורך), הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, עמ' 354.}} אדריכל הכנסייה, שנבנתה בין השנים [[326]]–[[335]], היה אמן ממוצא סורי או ארצישראלי, בשם זנוביוס. הכנסייה מוקמה על תוואי רחוב ה"[[הקארדו (ירושלים)|קארדו]]", הנמתח מ[[שער שכם]] אל [[שער ציון]]. שורת מדרגות הובילו דרך שלושה פתחים ל[[אטריום]] מלבני ממנו נכנסו המבקרים אל בזיליקה גדולה בעלת חמישה סטווים, גדולה כפליים מהכנסייה הנוכחית, בה נערכו טקסי הליטורגיה וטקסים אחרים. בצדה המערבי של הבזיליקה ניצב [[אפסיס]] גדול, מכוון מערבה אל מערת הקבר, ובו עמדו 12 עמודים, כמניין [[שנים-עשר השליחים]] של ישו. מהבזיליקה נכנסו המבקרים לחצר קטורה (ללא גג), שהייתה מוקפת בסטווים של עמודים, המכונה "הגן הקדוש", ובפינתה הדרום-מזרחית התנשא סלע הגולגולתא, שעוצב בעבודת חציבה. גבעה זו הייתה מקושטת ועמד עליה צלב מעוטר (Crux gemmata), תרומתו של הקיסר [[תיאודוסיוס השני]]. מן החצר נכנסו המבקרים ל"אנסטאזיס" (ב[[יוונית]]: מקום התחייה) - אולם גדול ועגול הבנוי בצורת [[רוטונדה]], במרכזו ניצב הקבר בתוך [[אדיקולה]] (היכלית). חלק זה נבנה, ככל הנראה, בשני שלבים: בתחילה היה קטור (חסר גג), ובשלב מאוחר יותר נוספה לו כיפה גדולה.

עדות נוספת למרכזיותה של הכנסייה משתקפת בקביעת תאריך חג חנוכת הכנסייה ב-[[14 בספטמבר]]; תאריך החג הזה, שנחוג לראשונה ב-[[335]], מציין גם את יום חנוכת מקדש [[יופיטר (מיתולוגיה)|יופיטר]] על [[גבעת הקפיטולין]] ב[[רומא]], וזה גם התאריך בו נחוג חג מציאת הצלב. בחירת התאריך ביום זה מסמל את ניצחונה של הנצרות על ה[[פגניות]].{{הערה|פטריך, יוסף, "כנסיית הקבר: תולדותיה ומרכיביה הארכיטקטוניים", עמ' 353.}} גם ייצוגים אמנותיים שונים מהתקופה מעידים על חשיבותה הדתית של הכנסייה: ייצוג כזה מופיע על גבי מיכלי שמן קדוש (אמפולות) ששימשו את עולי הרגל, ומצויים אף במבנים ממשיים, כדוגמת מבנה כנסיית [[סנטו סטפאנו רוטונדו]] (Santo Stefano Rotondo) ברומא, בהם הפך המבנה המרכזי המעוגל של הרוטונדה לאלמנט דתי סמליסימבולי.