לשון חז"ל – הבדלי גרסאות

לאחר הפסקת הדיבור בלשון חז"ל לא פסק השימוש בה. במהלך [[תקופת הביניים של העברית]] התקיימו גישות שונות ביחס אליה כמקור לכתיבה ספרותית. בעוד מחברים כמו [[רס"ג]] במזרח או [[שירת ימי הביניים של יהדות ספרד|משוררי ספרד]] בסוף מערב העניקו יוקרה רבה ללשון המקרא ופסלו את לשון חז"ל לשימוש בשיריהם, הנה בספרות ההלכתית ובעברית הרבנית נמשך השימוש בלשון חז"ל, תוך עירוב יסודות ארמיים והשפעות משפות נוספות. לשון חז"ל כפי שהתבטאה בספרות הרבנית סבלה מחוסר אחידות הן בדקדוק והן באוצר המילים, בין השאר בגלל השפעה כבדה של דקדוק לשון המקרא ובשל השימוש במקורות לשון חז"ל על פי דפוסים משובשים. לשון חז"ל המשיכה להתקיים בימי הביניים גם באמצעות [[נוסח התפילה]] וטקסטים ליטורגיים אחרים, אם כי בראשית העת החדשה היו מדקדקים (כגון ר' [[שלמה סופר]], ר' [[שלמה זלמן הנאו]] ו[[יצחק סטנוב]]) שביקשו לתקן את לשון התפילה על פי דקדוק לשון המקרא.