ריפוי בעיסוק – הבדלי גרסאות

▲* '''ריפוי בעיסוק פדיאטרי / התפתחותי''' - עוסק בתחומים השונים של התפתחות ה[[ילד]], באבחון, ייעוץ והדרכה ובטיפול בילדים מלידה ועד [[גיל ההתבגרות]]; טיפול וליווי התפתחותי ל[[פג]]ים, ליווי התפתחותי ל[[תינוק]]ות והדרכה ל[[הורות|הוריהם]]; טיפול בילדים עם עיכובים וקשיים התפתחותיים, כגון סירבול מוטורי, ליקויים תחושתיים, קשיי תקשורת ו[[הקשת האוטיסטית|אוטיזם]], לקויות ראייה או שמיעה, קשיים קוגניטיביים, [[הפרעת קשב וריכוז|קשיי קשב]], קשיי למידה, [[פיגור שכלי]], [[שיתוק מוחין]], ילדים לאחר פגיעות [[טראומה נפשית]], ילדים עם קשיי אכילה, ועוד.

▲* '''ריפוי בעיסוק פיזיקלי''' - עוסק בטיפול במטופלים הסובלים מקשיים [[נוירולוגיה|נוירולוגיים]] ומוטוריים שונים, טיפול בנפגעי טראומה, טיפול באנשים לאחר [[תאונות דרכים]], לאחר ניתוחי כף יד, קריעות [[גיד]]ים, [[כוויה|כוויות]], [[שבר (רפואה)|שברים]], [[אירוע מוחי]] ו[[פגיעת ראש|פגיעות ראש]], תפקוד לאחר ניתוחי החלפת [[מפרק הירך]] ועוד.

▲* '''ריפוי בעיסוק בתחום הגריאטריה''' - ריפוי בעיסוק בתחום הגריאטרי עוסק בקידום ו/או שימור איכות החיים והיכולת התפקודית של אנשים בגיל הזקנה. המטרה היא לאפשר לאדם המבוגר והקשיש עצמאות מרבית ומעורבות במארג החיים והקהילה. מרפאים בעיסוק מסייעים לאנשים קשישים הן באופן פרטני והן ברמה מערכתית. בהיבט הפרטני, מרפאים בעיסוק מאבחנים את נקודות הקושי והעוצמה של האדם, ומטפלים בו באופן אישי על מנת לסייע לו בהתמודדות עם קשייו. תוכנית ההתערבות מותאמת לאדם באופן אישי תוך שיתוף פעולה בינו, לבין סביבתו, הגורמים המטפלים בו והמרפא בעיסוק המטפל בו. בפן המערכתי, למרפאים בעיסוק ישנו תפקיד נכבד בהדרכת צוותים מטפלים, בני משפחה ומדריכות תעסוקה במוסדות שונים. בנוסף, מרפאות בעיסוק אמונות על נושא קידום בריאות בתחומים רבים כמו: הדרכה למניעת נפילות, העשרת פעילות פנאי וכדומה. המטרה היא לאפשר לאדם הקשיש לחוות חיי יום יום משמעותיים, בהם הוא מעורב בעיסוקים החשובים לו והתורמים לבריאותו הנפשית והפיזית. ריפוי בעיסוק אצל [[קשיש]]ים בא לידי ביטוי לרוב כשיקום לאחר אירוע מוחי, כטיפול במטופלים עם [[מחלת אלצהיימר]], [[מחלת פרקינסון]], כטיפול לאחר נפילות, טיפול קוגניטיבי במקרי ירידה ב[[זיכרון]] ועוד.

▲* '''[[ריפוי בעיסוק בתחום בריאות הנפש]]''' - עוסק בהערכת היכולת התפקודית של מטופלים עם פגיעות נפשיות שונות ובטיפול מתוך מטרה להשיג עצמאות תפקודית בתחומי החיים השונים. מבחינה טיפולית, תפקידו העיקרי של מקצוע הריפוי בעיסוק בבתי החולים הפסיכיאטריים הוא מתן סיוע לאנשים בזיהוי הגורמים המפריעים ליכולתם לקחת חלק בעיסוקים משמעותיים, לסייע במציאת פתרונות מותאמים אישית ולהמליץ על תמיכה סביבתית לאחר השחרור תוך מתן מידע על שירותים ומשאבים הזמינים בקהילה. תרומתו הייחודית של מקצוע הריפוי בעיסוק במהלך אשפוז היא מתן התערבות ממוקדת בעיסוקים והמשלבת גישות קוגניטיביות במטרה לקדם השתתפות במגוון רחב של עיסוקים ובכך לקדם בריאות והחלמה. כיוון שבאשפוז תקופת השהות של המטופל מוגבלת, ההערכה והטיפול מתרחשים במקביל ולרוב במסגרת קבוצתית.  הקבוצה מאפשרת להעביר מידע ולנהל  דיון מובנה בין המשתתפים ובכך לעזור להם ליישם מידע וללמוד זה מזה. בנוסף, כחלק מתפיסת השיקום והחלמה בבריאות הנפש, מרפאים בעיסוק מהווים כיום חלק בלתי נפרד ממערך בריאות הנפש והם מוגדרים על פי תקנות ונוהלי חוק השיקום (התש"ס, 2000) בכל מגוון תחומי השטח: דיור, תעסוקה, ליווי משפחות ופנאי. כמו כן במגוון תפקידים הכוללים גם ניהול, הדרכה ופיקוח .