תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 18:
א-נאצר היה בנו של הח'ליפה [[אל-מסתדא]], ועלה לכס הח'ליפות בשנת [[1180]]. שנות מלכותו הראשונות עמדו בסימן ביסוס השליטה בעיראק גופא - למן [[תיכרית]] ועד [[המפרץ הפרסי]]. מבית, שלטונו התאפיין בעלייתן של קבוצות פותוואא (فتواء) ועיארון (عيارون) - כנופיות לוחמות בעלות נטייה ל[[סופיות]]. למרות זאת, בימיו פרחה בגדאד כמרכז של למדנות דתית וכללית ושל אמנות.
 
בניסיון לשבור את כוחם של ה[[סלג'וקים]] במזרח, הסית את שליט [[ח'ווארזם]] ה[[טטרים|טטרי]], [[תכיש]], לכדי מרד. משצלח, העניק תכיש לא-נאצר מספר מחוזות במזרח פרס. אף על פי כן, עד מהרה החמיצו הקשרים בין הצדדים כאשר הווזיר הגדול של א-נאצר נהג בגסות בתכיש במהלך ביקור דיפלומטי. הווזיר הוצא להורג ותכיש התקיף את המחוזות המזרחיים שניתנו במתנה לא-נאצר. א-נאצר הגיב על ידי הזמנת חיסולו של אחד ממושליו של תכיש בידי ה[[חשישיון]], והטלת קשיים על עולי הרגל הבאים מהאזורים שבשליטתו. מוחמד השני, בנו של תכיש, שלח את צבאו לעבר בגדאד, אך א-נאצר פנה לעזרת [[ג'ינגיס ח'אן]], והדבר גרם לנסיגת הצבא הטטריה[[טטרי]]. במקביל, סייע א-נאצר לכוחותיו של [[צלאח א-דין]] ותגבר אותם בסיוע חומרי ולוגיסטי.
 
==קישורים חיצוניים==