כובע היהודים – הבדלי גרסאות

'''כובע היהודים''' (ב[[גרמנית]] Judenhut; ב[[לטינית]] pilleus cornutus, כלומר "כיפה בעלת קרן") היה [[כובע]] חרוטי [[צהוב]] בעל חוד, שגברים יהודים נדרשו לחבוש בצאתם מה[[גטו]] ב[[אירופה]] של [[ימי הביניים]] כל[[אות קלון]];. הכובע נועד להבדילם מכלל האוכלוסייה הלא-יהודית.

בשנת [[807]] גזר [[הרון אל רשיד]] על כל היהודים במעמד [[ד'ימי]] תחת שלטון מוסלמי לחבוש כובעים צהובים מחודדים וחגורות צהובות. פקודות אלו (בגרסאות רבות ושונות -– צעיף צהוב, עגל-זהב עשוי עץ צהוב סביב הצוואר ואחרים) נשארו בתוקף בארצות האסלאם עד אמצע המאה ה-19; ב-[[1837]] היה הסולטאן העות'מאני [[מהמוט השני]] האחרון שחידש את תוקף החוק.

ב[[אירופה]] מופיע הכובע באיורים החל בסוף המאה ה-11. ככל הנראה, לבשו אותולְבשוהו היהודים באזור גרמניה כחלק מהלבוש המסורתי, והוא נתפס על ידםבעיניהם כסמל מייחד ולאו דווקא כסמל משפיל. [[ועידת לטראן הרביעית]] ([[1215]]) פסקה שעל כל היהודים וה"[[סרצנים]]" (כלומר [[אסלאם|מוסלמים]]) להבדיל את עצמם בלבוש מהנוצרים. החלטה זו אושרה גם ב[[ועידת ויין]]. כיוון שבגרמניה נהגו היהודים ממילאבלאו הכי לחבוש את כובע היהודים, היה הסימן המזהה מיותר בשלביםבשלבּים הראשונים. בהדרגה חדלו היהודים מלחבושלחבוש את הכובע, ככל הנראה משום שהפךשחשו כי לגורםהוא שסיכןמסכן את ביטחונם, אך– אלא אזשאז הפכה חבישתו לחובה. כך, למשל, בספרספר החוקים מדרום גרמניה [[שוובנשפיגל]] ([[1275]] לערך), חויבוחייב את היהודים לחבוש את הכובע המחודד על מנתכדי לזהותםשיזוהו כיהודים. האפיפיור [[פאולוס הרביעי]] קבע ב-[[1555]] כי על הכובע להיות צהוב ובעל חודומחודד. על כל פנים, התקנה נאכפה רק באופן ספוראדיספורדי. נראה כי דווקא אכיפת התקנות תרמה בסופו של דבר להיעלמותו של הכובע מארון הבגדים היהודי. במאה ה-15 הוחלף הכובע בסימני היכר אחרים -– על פי רוב, בטבעת או בסרט בצבע אדום או צהוב.

כובע יהודיםהיהודים היה בשימוש גם כל[[אות קלון]] ל[[מלווה בריבית|מלווים בריבית]] ולקוסמים, לאו דווקא יהודים. השימוש באותות קלון ליהודים באירופה נפסק בהדרגה, ונעלם לחלוטין עם תחילת ה[[אמנציפציה ליהודים|אמנציפציה של היהודים]], עד לחידושו בידי ה[[נאצים]].