המשלחת הצפונית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "המשלחת הצפונית (באנגלית: The Northern Expedition ) הייתה סדרה של מבצעים צבאיים שהפעיל הצבא הלאומי ה..." |
עריכה, עריכה |
||
שורה 1:
'''המשלחת הצפונית''' (
השלב הראשון הסתיים בפיצול פוליטי השלב השני של המבצע החל בינואר [[1928]], כאשר צ'יאנג חזר לפיקוד. באפריל 1928 התקדמו הכוחות הלאומיים אל [[הנהר הצהוב]]. בסיוע בעלי ברית
בנו, [[ג'אנג זואליאנג,]] תפס את מקומו כמנהיג חבורת פנגטיאן, בדצמבר [[1928]] הוא הכריז כי מנצ'וריה תקבל את סמכותה של הממשלה הלאומנית ב[[נאנג'ינג]]. מבצע ״המשלחת הצפונית״ הסתיים בהצלחה וסין התאחדה, והיתה זו את תחילת ״[[עשור נאנג'ינג]]״. [15]
== רקע ==▼
בשנות ה -20, ממשלת בייאנג. שבסיסה
ב- [[30 במאי]] [[1925]] התכנסו
▲רקע
▲בשנות ה -20, ממשלת בייאנג שבסיסה בבייג'ינג זכתה להכרה בינלאומית כממשלה הסינית הלגיטימית. אך חלק ניכר מן הארץ לא היה בשליטתה, ונשלט כמובלעות על ידי מצביאים שונים. הקואומיטאנג, שבסיסו היה בגואנגזו (קנטון), שאפה להיות המפלגה לשחרור לאומי. במקביל חיזקה המפלגה הקומוניסטית הסינית את שורותיה כדי להתכונן למסע נגד השליטים המצביאים בצפון סין, במטרה לאחד את המדינה מחדש. הכנה זו כללה שיפור הכוח הפוליטי והצבאי של הקואומיטנג. סון יאט סון, לפני מותו (מייסד ברפובליקה הסינית) במרץ 1925 תמך בשיתוף הפעולה הסיני-סובייטי, שהיה מעורב ביצירת חזית מאוחדת עם המפלגה הקומוניסטית של סין[17]. הזרוע הצבאית של הקואומיטנג, הייתה ״הצבא המהפכני הלאומי״ (NRA. [18. צ'יאנג קאי-שק, שהפך לבן חסותו של סון כבר בשנת 1922, מונה למפקד האקדמיה הצבאית של וומפואה ב -1924, והפך במהירות למתמודד על מקומו כיורשו לאחר סון. [19]
▲ב- 30 במאי 1925 התכנסו הסטודנטים הסינים בשנחאי והשתתפו בהפגנות נגד ההתערבות הזרה בסין. [20] בתמיכת הקוואומיטנג, הם קראו לחרם על סחורות זרות וביקשו לשים סוף להסדר, שנשלט על ידי הבריטים והאמריקאים. המשטרה העירונית של שנחאי, שהופעלה בעיקר על ידי הבריטים, פתחה באש על קהל המפגינים. תקרית זו עוררה זעם בכל רחבי סין, והגיעה לשיאה בשביתת קנטון-הונג קונג, שהחלה ב -18 ביוני, והוכיחה את עצמה כמקום גיוס פורה לקומוניסטים. [21]
החששות לגבי כוחה העולה של סיעת השמאל, והשפעת השביתה על יכולת ממשלת גואנגזו לגייס כספים, שהיתה תלויה במידה רבה בסחר החוץ, הביאו להגברת המתיחות בתוך החזית המאוחדת. על רקע זה, החל צ'יאנג, שהתמודד על תפקיד מנהיג הקואומיטאנג,, לגבש את כוחו לקראת משלחת צבאית כנגד השליטים המצביאים בצפון.
ב- 20 במארס 1926 הוא ביצע טיהור של מתנגדיו הקומוניסטים למסע המוצע של מממשלת גואנגג'ואו וצבאה, הידועה בשם ״מרד קנטון״. במקביל, עשה צ'יאנג מהלכים פייסניים כלפי ברית המועצות, וניסה לאזן את הצורך בסיוע סובייטי במאבק נגד השליטים הצבאיים, וחששותיו לגבי ההשפעה הגוברת של הקומוניסטים בתוך מפלגת העם. [22] [23] בעקבות המרד בקנטון, צ'יאנג ניהל מו"מ לפשרה, שבו הוצאו חברי המפלגה הקיצונית, כגון וו טייה-צ'נג, מתפקידם. בכך הצליח צ'יאנג להוכיח את תועלתו לנותן חסותו הסובייטי - ג'וזף סטלין. הסיוע הסובייטי לממשלת הקואומיטאנג יימשך, וכך גם שיתוף הפעולה עם המפלגה הקומוניסטית הסינית. קואליציה שבירה בין אנשי הימין-מרכז בהנהגת צ'יאנג, אנשי השמאל של המפלגה הקומוניסטית הסינית, הצליחה להחזיק מעמד והניחה את היסודות למשלחת הצפונית. [24] [25]
ב- 1926 היו שלושה קואליציות גדולות של מצביאים צבאיים בכל רחבי סין, שהיו עוינות את הממשלה בגואנגג'ואו. הכוחות של וו פאיפו כבשו את מחוזות הונאן, הוביי והנאן הצפוניים. הקואליציה של סאן צ'ואנפנג היתה בשליטה על מחוזות פוג'יאן, ג'ג'יאנג, ג'יאנגסו, אנחווי וג'יאנגשי. הקואליציה החזקה ביותר, בהנהגתו של ג'אנג זואולין, ראש ממשלת בייאנג והקואולציה של פנגטיאן, שלטה במנצ'וריה, בשאנדונג ובג'ילי. [26] כדי להתמודד עם המשלחת הצפונית, ג'אנג זואלין בסופו של דבר כינס צבא ברית של מצביאים של צפון סין.
<br />
השלב הראשון: יולי 1926-אפריל 1927▼
▲== השלב הראשון: יולי 1926-אפריל 1927 ==
הממשלה הלאומנית מינתה את צ'יאנג קאי שק, כמפקד העליון של הצבא הלאומני ב-5 ביוני 1926. מינוי שסימן את ההתחלה הפורמלית של המבצע הצבאי ״המשלחת הצפונית״, אם כי היו כבר היו עימותים צבאיים קודם. [27] [28]
האסטרטגיה הראשונית להתקדמות המשלחת הצפונית נגד קואליציית ז'ילי, עוצבה ברובה בידי היועצים הסובייטיים מיכאיל בורודין ואסילי בלייהר. על פיה, צריך היה להתמקד להביס את וו פאיפו תוך התעלמות מז'אנג זואולין מקואליצת הפנגטיאן. [29] [27] [28] לאחר שעברו ממגננה למיתקפה, כוחות הקואומיטאנג התקדמו במהירות מבסיסם בגואנגדונג למחוז הונאן שנשלט על ידי וו, ותפסו את צ'אנגשה ב -11 ביולי. באותו זמן, רוב כוחותיו של וו פאיפו היו עסוקים בלחימה בנאנקו פאס, ליד בייג'ינג, נגד הגו-מיניג'ון, מקואליצית ג'ילי.
עם לכידת נמל היאנגצה ב -22 באוגוסט, הונאן היתה תחת שליטה מלאה של הקוומיטאנג. כאשר כוחותיו של וו פאיפו נסוגו צפונה. בתקופה קצרה, וו הפסיד 8,000 חיילים. לפחות 5,000 מהם נלקחו בשבי, יחד עם נשקם. כישלונו מול הצבא הלאומני, הותיר שברים מאחיזתו בשלטון. מה שנותר מצבאו יתפורר בחודשים הבאים. [33]
עם התקדמות המבצע ״המשלחת הצפונית״, צ'יאנג התקשר לממשלה בגואנגז'ואו ודרש לסיים את השביתה הקנטונית-הונג קונגית המתמשכת, שהמשיכה לסכל את שרשרת האספקה שלו. [45] המשא ומתן עם הבריטים החל ב -23 בספטמבר, והסתיים ב-10 באוקטובר. הדבר הקל על הגישה לאספקה עבור הצבא, ושיחרר כוח אדם, להמשך המתקפה צפונה. [45] [46]
לאחר סדרה ארוכה של קרבות באזורים השונים, שנמשכו בסתו ובחורף 1926/7, בהן נוצרו בריתות, או התפרקו אחרות, מצביאים אזוריים נכנעו או נשבו, הצליחו הלאומנים להרחיב את שליטתם לשבעה מחוזות, עם אוכלוסייה של כ -170 מיליון נפש. [57] חיסולם של מספר רב של מצביאים ושל צבאותיהם, חיזק הצבא הלאומני את שורותיו ל- 700,000. [9]▼
▲לאחר סדרה ארוכה של קרבות באזורים השונים, שנמשכו בסתו ובחורף 1926/7, בהן נוצרו בריתות, או התפרקו אחרות, מצביאים אזוריים נכנעו או נשבו, הצליחו הלאומנים להרחיב את שליטתם לשבעה מחוזות, עם אוכלוסייה של כ -170 מיליון נפש. [57] חיסולם של מספר רב של מצביאים ושל צבאותיהם, חיזק הצבא הלאומני את שורותיו ל- 700,000. [9]
התקפת נאנג'ינג (פברואר - אפריל 1927) ▼
▲== התקפת נאנג'ינג (פברואר - אפריל 1927) ==
לאחר תבוסתם, בחלק מהקרבות, צבאות השליטים התרכזו בהגנה על נאנגינג ושנחאי, תוך שהם חוצים את היאנגה צה. [62] צ'יאנג קאי-שק הורה על פתיחת מתקפה על שתי הערים באמצע חודש מרץ. לאחר כיבוש שנחאי, הפנה הצבא את כוחותיו לנאנג'ינג. הוא התקדם מדרום-מזרח, בעוד צ'נג צ'יאן הגיע מדרום-מערב. [63] לאחר נסיגת הכוחות מהעיר, היא נכבשה ללא התנגדת. [63] [69] [61] אבל מיד עם הגיעו של הצבא פרצו בעיר מהומות המוניות נגד זרים, באירוע שנודע כ"תקרית נאנג 'ינג ". [63] כוחות חיל הים הבריטי והאמריקני נשלחו לפנות את אזרחיהם, וכתוצאה מכך היתה הפצצה ימית שהשאירה את העיר בוערת ולפחות ארבעים בני אדם נהרגו. [70] לבסוף הצליחו לשים קץ לאלימות. [67] [70]
סיעתו של צ'יאנג קאי-שק האשימה את לין זוהאן בתכנון התסיסה, וראתה בה ניסיון להפוך את דעת הקהל הבינלאומית נגד הקומיטאנג. זוהאן, קומוניסט, שימש כקומיסר פוליטי של הארמיה השישית, חלק מכוחותיו של צ'נג צ'יאן. [69] התקרית בנאנג'ינג ייצגה את שיאו של המתח בין הפלגים הימני והשמאלי בתוך הברית הראשונה. הממשלה הלאומנית עברה מגואנגז'ואו לעיר החדשה ווהאן, שהוקמה ממיזוג של ווצ'אנג ושתי ערים סמוכות אחרות. ממשל ווהאן נסחף בהדרגה מתמיכה בצ'יאנג והפך לאוהד של כוחות השמאל, תוך קבלת גיבוי מהסובייטים בתוך המפלגה הקומוניסטית הסינית. התוצאה היתה שהממשל פעל להגבלת סמכותו של צ׳יאנג.
למרות שנראה כי השלב הראשון של המשלחת הצבאית הסתיים בהצלחה, ודחק את השליטים העצמאיים, והקים ממשלה וגיבה אותה, אבל בפועל המחלוקות בין הפלגים הימני והשמאלי, והמתחים בין הקומוניסטים ללאומניים, יצר פסק זמן שנוצל על ידי כוחות השליטים הצבאיים להתארגן מחדש ואף לתקוף ולהדוף את צבא הממשלה בתחילת אפריל.
<br />
השלב השני (אפריל 1927 - יוני 1928) ▼
▲== השלב השני (אפריל 1927 - יוני 1928) ==
במסגרת החזית המאוחדת הראשונה הצטרפו רבים מחברי המפלגה הקומוניסטית הסינית לקוומיטאנג, והם השפיעו רבות על סיעת השמאל. מיכאיל בורודין, איש הקשר הרשמי עם הממשלה הסובייטית והקומוניסטים הסיניים, בילה שנים רבות בטיפוח הברית הזאת, תוך עידוד סמוי למבצע הצבאי. [75] אגף השמאלנים, המגובה על ידי הצבא הסובייטי, תפס את השלטון בממשלה בווהאן, אשר הפנה יותר ויותר את זעמו כלפי צ'יאנג קאי-שק מפקד הצבא הלאומי. ב- 1 באפריל הוציאה ממשלת ווהאן, בהמלצת בורודין, צווים המסירים את הסמכויות של צ'יאנג בענייני חוץ, בעניינים כספיים ובתקשורת, והורתה לו לעזוב את עמדת הפיקוד שלו בשנחאי.
לצווים אלה לא הייתה השפעה, שכן לממשלה בווהאן לא הייתה כמעט שום סמכות צבאית. [76] הממשלה התכוונה לשלוח כוח קטן לנאנג'ינג במטרה לפרק את צ'יאנג מנשקו. התוכנית עמדה להתבצע לאחר שובו מהגולה באירופה של וואנג ג'ינגוויי. וואנג, שחזר לסין בהשפעת חברי הממשלה, התקבל בשנחאי על ידי צ'יאנג, שהציע עסקה לחלוקת כוח. וואנג אמר שהוא ישקול את העסקה, ועלה על ספינה בדרך לווהאן. לאחר ששמעה הממשלה מוונג את הצעתו של צ'יאנג, היא החליטה להפנות את כוחותיה המוגבלים לבייג'ינג. צ'יאנג, לעומת זאת, כבר התכונן לטיהור קומוניסטים בשנחאי. [76] [77]
בין ה -12 ל -14 באפריל נעצרו ונרצחו מאות קומוניסטים בשנחאי בהוראת צ'יאנג בפרעות שנקראה "טבח שנגחאי", ובכך סיימו למעשה את הברית בין הלאומנים לקומוניסטים. [9] [78] ]
שינויים פוליטיים וצבאיים, הביאו מחדש את ציאנג להיות המפקד העליון של הצבא, בתחילת 1928. עם החורף הקפוא של צפון סין שאינו מאפשר כל התקדמות נוספת, צ'יאנג השתמש בחודשים שלאחר מינויו מחדש כדי לבסס את שליטתו ולהשיב את שלמות הממשלה לנאנג'ינג. [110] ב -18 בפברואר, צ'יאנג קיבל את התואר "המפקד העליון של כוחות המשלוח הצפוני", בשלב זה, הצבא הלאומי היה מורכב ממיליון חיילים, רובם עריקים מצבאות של לוחמים לשעבר. [112] [113] בהכנות לקראת חידוש המבצע בחודש מארס, צ'יאנג הורה למשרד החוץ שלו לנהל משא ומתן עם היפנים, כדי לנסות למנוע את התערבותם הנוספת בשאנדונג. [114] למרות זאת, נוצרו חיכוכים והתנגשויות בין הצבא הסיני לבין הצבא היפני, בעיקר בעיר ג׳ינאן בתחילת חודש מאי, שמהכה נהרגו אלפי אזרחים סיניים ויפנים רבים. 122 123
ב -6 ביוני צעד צבא הלאומי לתוך בייג'ינג, וסיים את כהונת ממשלת ביאנג. [128] שאר הכוח של הצבא הלאומי הגיעו לאזור בייג'ינג לאחר כמה ימים. בצפון סין. לבסוף חלק מהצבאות של השליטים המקומיים, נכנעו, וחלקם כמו צבאו של ג'אנג צ'ואליאנג הכריז רשמית על נאמנותו לממשלה הלאומנית בנאנג'ינג ב- 29 בדצמבר 1928, וסימן את הצו הרשמי של המשלחת הצפונית ואת איחוד סין.
<br />
אחרית דבר ▼
▲== אחרית דבר ==
בעקבות כיבוש בייג'ינג, צ'יאנג וממשלתו עברו במהירות לארגון מחדש של הממשלה בימי שלום. בחודש יולי, הוא ומנהיגי ארבעת צבאות הקולקטיב נפגשו בבייג'ינג כדי לדון בשחרור ופירוק הנשק של כ -2.2 מיליון החיילים שהגיעו להיות חלק מ הצבא הלאומני. 133 צ'יאנג ביקש להקטין את גודלו של הצבא במחצית, כדי לשחרר כספים ממשלתיים לפיתוח מקומי. חוסר האחדות בממשל החדש התברר עד מהרה, וב -14 ביולי יצא פנג יו-שיאנג לבייג'ינג. [134]
אספה כללית של הקואומיטנג נערכה בנאנג'ינג בין התאריכים 8-14 באוגוסט. בה השתתפו גם אנשים שלא היו חברי המפלגה, כמו יאן שיאן. הדיון המרכזי היה בנושא ריכוזיות. צ'יאנג השתוקק לקבל את הכוח לעצמו, על ידי צמצום כוחם של גופים פרובינציאליים שונים. הוא רצה לרכז את הכוח בממשלה המרכזית, במאמץ לצמצם את המגמות הבדלניות של תקופת המלחמות. [135] שר האוצר ט 'ו' סונג הציע כי כל ההכנסות תהיינה מרוכזות באוצר הלאומי. [136] אך בסופו של דבר, נודע כי ריכוזיות אמיתית יכולה להתרחש רק אם המפקדים השונים, לוחמי המלחמה לשעבר, יוותרו על כוחם הכלכלי והצבאי למען הממשלה הלאומית. בעוד שהעקרונות האלה הוסכם על ידי חברי המפלגה, בפועל המצב היה רחוק מביצוע. [137]
הממשלה החדשה של נאנג 'ינג של ימי שלום בראשות ציאנג, הושקה ב 10 באוקטובר 1928, יום השנה השבע עשרה לתחילת מהפכת שינאשי. המדינה, לעומת זאת, נותרה למעשה מחולקת לחמישה תחומים בשליטתם של מנהיגים צבאיים. [138] [132] סיעת נאנג'ינג שלטה באזור שסביב נאנג 'ינג ושנחאי, ואילו קבוצת גואנגשי שלטה על הוביי, הונאן וגואנגשי. פואנג יאקיאנג המשיך לשלוט בשאאנשי, הנאן, וחלקים של שנטונג וז׳ילי, בעוד יאן שיאן, שלט בשאנשי, בייג'ין, ואת האזור סביב טיאנג'ין. ג'אנג צ'וליאנג המשיך לשלוט במנצ'וריה כמדינה עצמאית למחצה, ואנשי מלחמה מקומיים בסיצ'ואן, יונאן וגוויז'ו נשארו כפי שהיו לפני המשלחת הצפונית. [138] [139]
המצב הזה לימד עד כמה רופף השלטון המרכזי של נאנג 'ינג על שטחה העצום של סין. [140] כאשר ניסה צ'יאנג לצמצם את הצבא ולרכז את כוחה של הממשלה הלאומנית בנאנג'ינג, החלו לוחמי המלחמה האזוריים, עם כוחותיהם הצבאיים, לבטל את נאמנותם לצ'יאנג ולהקים ברית נגדו. [132] מאבק זה על העליונות, פרץ בסכסוך מזוין ב״מלחמת המישורים המרכזית״ של 1929-1930. [141] צ'יאנג אמנם ניצח בסופו של דבר במלחמה זו, והבטיח את מעמדו כמנהיג יחיד של כל סין, אזוריות ומלחמות פנימיות נוספות ימשיכו, יחלישו את המדינה ויניחו את הקרקע למלחמת סין-יפן השנייה ומלחמת האזרחים הסינית. [142]
<br />
== הערות שוליים ==
| |||