המשלחת הצפונית – הבדלי גרסאות

הממשלה הלאומנית מינתה את צ'יאנג קאי שק, כמפקד העליון של הצבא הלאומני ב-[[5 ביוני]] [[1926]]. מינוי שסימן את ההתחלה הפורמלית של המבצע הצבאי ״המשלחת הצפונית״, אם כי היו כבר עימותים צבאיים קודם.<ref>Wilbur, [27]C. [28]Martin (1983). The Nationalist Revolution in China, 1923-1928. Cambridge: Cambridge University Press p.56</ref> <ref>Hsi-Sheng, Ch'I (1976). ''Warlord Politics in China: 1916 - 1928''. Stanford, California: Stanford University Press</ref>

ה[[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגיה]] הראשונית להתקדמות המשלחת הצפונית נגד קואליציית ז'ילי, עוצבה ברובה בידי היועצים הסובייטיים [[מיכאיל בורודין]] [[ואסילי בלייהר]]. על פיה, צריך היה להתמקד להביס את [[וו פאיפו]] תוך התעלמות מ[[ג'אנג דזוו-לין|ז'אנג זואולין]] ומקואליצת הפנגטיאן. [29]<ref>Fischer, [27]Louis [28](1930). ''The Soviets in World Affairs: A History of Relations Between the Soviet Union and the Rest of the World''. '''2'''. London: J. Cape.pp 661-62</ref> לאחר שעברו מ[[הגנה (צורת קרב)|מגננה]] ל[[התקפה (צורת קרב)|מיתקפה]], כוחות הקואומיטאנג התקדמו במהירות מבסיסם ב[[גואנגדונג]] למחוז [[חונאן|הונאן]] שנשלט על ידי וו, ותפסו את [[צ'אנגשו|צ'אנגשה]] ב -[[11 ביולי]]. באותו זמן, רוב כוחותיו של וו פאיפו היו עסוקים בלחימה ב[[נאנקו פאס]], ליד בייג'ינג, נגד [[הגו-מיניג'ון]], מקואליציית ג'ילי.

עם לכידת נמל היאנג-צה ב -22 באוגוסט, [[חונאן|הונאן]] הייתה תחת שליטה מלאה של הקוומיטאנג. כאשר כוחותיו של וו פאיפו נסוגו צפונה. בתקופה קצרה, וו הפסיד 8,000 חיילים. לפחות 5,000 מהם נלקחו ב[[שבוי|שבי]], יחד עם נשקם. כישלונו מול הצבא הלאומני, הותיר שברים מאחיזתו בשלטון. מה שנותר מצבאו יתפורר בחודשים הבאים. [33] <ref>Jowett, Philip S. (2013). China's Wars. Rousing the Dragon 1894–1949. Oxford: Osprey Publishing.p.31</ref>

עם התקדמות המבצע ״המשלחת הצפונית״, צ'יאנג התקשר לממשלה בגואנגז'ואו ודרש לסיים את השביתה הקנטונית-הונג קונגית המתמשכת, שהמשיכה לסכל את שרשרת האספקה ​​שלו. [45] <ref>Jordan, Donald A. (1976). The Northern Expedition: China's National Revolution of 1926-1928. Honolulu: University Press of Hawaii. p.84</ref> המשא ומתן עם ה[[בריטים]] החל ב -23 בספטמבר, והסתיים ב-10 באוקטובר. הדבר הקל על הגישה לאספקה ​​עבור הצבא, ושיחרר כוח אדם, להמשך המתקפה צפונה. [45]<ref>Wilbur, Clarence Martin; How, Julie Lien-ying (1989). Missionaries of Revolution: Soviet Advisers and Nationalist China, 1920-1927. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press pp.331-332</ref> [46]

לאחר סדרה ארוכה של קרבות באזורים השונים, שנמשכו בסתיו ובחורף 1926/7, בהן נוצרו בריתות, או התפרקו אחרות, מצביאים אזוריים נכנעו או נשבו, הצליחו הלאומנים להרחיב את שליטתם לשבעה מחוזות, עם אוכלוסייה של כ -170 מיליון נפש.<ref>Wilbur, [57]C. Martin (1983). ''The Nationalist Revolution in China, 1923-1928''. Cambridge: Cambridge University Press. p.62</ref>חיסולם של מספר רב של מצביאים ושל צבאותיהם, חיזק הצבא הלאומני את שורותיו והוא מנה כ־700,000 חיילים. [9]<ref>owett, Philip S. (2013). China's Wars. Rousing the Dragon 1894–1949. Oxford: Osprey Publishing. p. 26</ref>