המשלחת הצפונית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת מקור
מקורות
שורה 35:
 
== התקפת נאנג'ינג (פברואר - אפריל 1927) ==
לאחר תבוסתם, צבאות השליטים התרכזו בהגנה על נאנגינג ושנחאי, תוך שהם חוצים את היאנגה צה.<ref>Kwong, [62]Chi Man (2017). ''War and Geopolitics in Interwar Manchuria. Zhang Zuolin and the Fengtian Clique during the Northern Expedition''. pp.164-66</ref> צ'יאנג קאי-שק הורה על פתיחת מתקפה על שתי הערים באמצע חודש מרץ. לאחר כיבוש שנחאי, הפנה הצבא את כוחותיו לנאנג'ינג. הוא התקדם מדרום-מזרח, בעוד [[צ'נג צ'יאן]] הגיע מדרום-מערב. [63] לאחר נסיגת הכוחות של השליטים מהעיר, היא נכבשה ללא התנגדת. [63]<ref>Worthing, [69]Peter [61](2016). ''General He Yingqin: The Rise and Fall of Nationalist China''. Cambridge: Cambridge University Press, p. 75</ref><ref>Taylor, Jay (2009). The Generalissimo. Cambridge: Harvard University Press. pp. 65</ref> אבל מיד עם הגיעו של הצבא פרצו בעיר מהומות המוניות נגד זרים, באירוע שנודע כ"[[תקרית נאנקינג|תקרית נאנג 'ינג]] ". [63] כוחות [[הצי המלכותי הבריטי|חיל הים הבריטי]] והאמריקני נשלחו לפנות את אזרחיהם, וכתוצאה מכך הייתה הפגזה ימית שהשאירה את העיר בוערת ולפחות ארבעים בני אדם נהרגו. [70] לבסוף הצליחו לשים קץ ל[[אלימות]].<ref>olley, [67]Kemp (2000). Yangtze Patrol: The U.S. Navy in China. Annapolis, Maryland: Naval Institute Press, pp.150-60</ref> [70]
 
סיעתו של צ'יאנג קאי-שק האשימה את [[לין זוהאן]] בתכנון התסיסה, וראתה בה ניסיון להפוך את דעת הקהל הבינלאומית נגד הקוומיטאנג. לין זוהאן, קומוניסט, שימש כקומיסר פוליטי של הארמייה השישית, חלק מכוחותיו של [[צ'נג צ'יאן]].<ref>Jordan, [69]Donald A. (1976). The Northern Expedition: China's National Revolution of 1926-1928. Honolulu: University Press of Hawaii ,p.117</ref> התקרית בנאנג'ינג ייצגה את שיאו של המתח בין הפלגים הימני והשמאלי בתוך הברית הראשונה. הממשלה הלאומנית עברה מגואנגז'ואו לעיר החדשה [[ווהאן]], שהוקמה ממיזוג של ווצ'אנג ושתי ערים סמוכות אחרות. ממשלת ווהאן נסחפה בהדרגה מתמיכה בצ'יאנג והפכה לאוהדת של כוחות השמאל, תוך קבלת גיבוי מהסובייטים. התוצאה הייתה שהממשלה פעלה להגבלת סמכותו של צ׳יאנג.
 
אף על פי שנראה כי השלב הראשון של המשלחת הצבאית הסתיים בהצלחה, ודחק את השליטים העצמאיים, והקים ממשלה וגיבה אותה, אבל בפועל המחלוקות בין הפלגים הימני והשמאלי, והמתחים בין הקומוניסטים ללאומניים, יצר פסק זמן שנוצל על ידי כוחות השליטים הצבאיים להתארגן מחדש ואף לתקוף ולהדוף את צבא הממשלה בתחילת אפריל.
שורה 45:
== השלב השני (אפריל 1927 - יוני 1928) ==
 
במסגרת החזית המאוחדת הראשונה הצטרפו רבים מחברי המפלגה הקומוניסטית הסינית לקוומיטאנג, והם השפיעו רבות על סיעת השמאל. [[מיכאיל בורודין]], איש הקשר הרשמי עם הממשלה [[ברית המועצות|הסובייטית]] והקומוניסטים הסיניים, בילה שנים בטיפוח הברית הזאת, תוך עידוד סמוי למבצע הצבאי.<ref>Jacobs, [75]Dan N. (1981). ''Borodin: Stalin's Man in China''. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press. pp. 146-7</ref> אגף השמאלנים, המגובה על ידי הצבא הסובייטי, תפס את השלטון בממשלה בווהאן, אשר הפנה יותר ויותר את זעמו כלפי צ'יאנג קאי-שק מפקד הצבא הלאומי. ב־1 באפריל הוציאה ממשלת ווהאן, בהמלצת בורודין, צווים המסירים את הסמכויות של צ'יאנג בענייני חוץ, בעניינים כספיים ובתקשורת, והורתה לו לעזוב את עמדת הפיקוד שלו בשנחאי.
 
לצווים אלה לא הייתה השפעה, שכן ל[[ממשלה]] בווהאן לא הייתה כמעט שום סמכות צבאית.<ref>Jacobs, [76]Dan N. (1981). Borodin: Stalin's Man in China. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press. pp. 245-246</ref> הממשלה התכוונה לשלוח כוח קטן לנאנג'ינג במטרה לפרק את צ'יאנג מנשקו. התוכנית עמדה להתבצע לאחר שובו מהגולה באירופה של [[וואנג ג'ינגוויי]]. וואנג, שחזר לסין בהשפעת חברי הממשלה, התקבל בשנחאי על ידי צ'יאנג, שהציע עסקה לחלוקת כוח. וואנג אמר שהוא ישקול את העסקה, ועלה על ספינה בדרך לווהאן. לאחר ששמעה הממשלה מוונג את הצעתו של צ'יאנג, היא החליטה להפנות את כוחותיה המוגבלים לבייג'ינג. צ'יאנג, לעומת זאת, כבר התכונן לטיהור קומוניסטים בשנחאי. [76]<ref>Worthing, [77]Peter (2016). ''General He Yingqin: The Rise and Fall of Nationalist China''. Cambridge: Cambridge University Press, p. 84</ref>
 
בין ה -12 ל -14 באפריל נעצרו ונרצחו מאות קומוניסטים בשנחאי בהוראת צ'יאנג בפרעות שנקראה "[[טבח שנחאי|טבח שנגחאי]]", ובכך סיימו למעשה את הברית בין הלאומנים לקומוניסטים. [9]<ref>Wilbur, [78]C. ]Martin (1983). The Nationalist Revolution in China, 1923-1928. Cambridge: Cambridge University Press, p. 110</ref>
[[קובץ:NRA Generals Northern Expedition.jpg|ממוזער|263x263 פיקסלים|צ׳ינג קאי צ׳ק, מפקדי הצבא, והנהגת הקווומיטנג, מתכנסים ליד קברו של סון יאט סן, בביג׳ין, לציון סיום הקרבות של המשלחת הצפונית. 6 יולי 1928]]
שינויים פוליטיים וצבאיים, הביאו מחדש את ציאנג להיות המפקד העליון של הצבא, בתחילת [[1928]]. בחורף הקפוא של צפון סין שאינו מאפשר כל התקדמות נוספת, צ'יאנג השתמש בחודשים שלאחר מינויו מחדש כדי לבסס את שליטתו ולהשיב את שלמות הממשלה לנאנג'ינג. [110]<ref>Jordan, Donald A. (1976). ''The Northern Expedition: China's National Revolution of 1926-1928''. Honolulu: University Press of Hawaii,pp.151-152</ref> ב -18 בפברואר, צ'יאנג קיבל את התואר "המפקד העליון של כוחות המשלוח הצפוני", בשלב זה, הצבא הלאומי היה מורכב ממיליון חיילים, רובם [[עריקה|עריק]]<nowiki/>ים מצבאות של לוחמים לשעבר. [112] [113] בהכנות לקראת חידוש המבצע בחודש מרץ, צ'יאנג הורה ל[[משרד החוץ]] שלו לנהל משא ומתן עם היפנים, כדי לנסות למנוע את התערבותם הנוספת ב[[שאנדונג]]. [114] למרות זאת, נוצרו חיכוכים והתנגשויות בין הצבא הסיני לבין הצבא היפני, בעיקר בעיר [[ג'ינאן|ג׳ינאן]] בתחילת חודש מאי, שמהם נהרגו אלפי אזרחים סיניים ויפנים רבים. 122 123
 
 
 
ב -6 ביוני צעד צבא הלאומי לתוך בייג'ינג, וסיים את כהונת ממשלת ביאנג. [128] שאר הכוח של הצבא הלאומי הגיעו לאזור בייג'ינג לאחר כמה ימים. לבסוף חלק מהצבאות של השליטים המקומיים, נכנעו, וחלקם כמו צבאו של [[ג'אנג צ'ואליאנג]] הכריז רשמית על נאמנותו לממשלה הלאומנית בנאנג'ינג ב־[[29 בדצמבר]] [[1928]], וסימן את הסיום הרשמי של ה״משלחת הצפונית״ ואת איחוד סין.