נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956–1957) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ כשבועים->כשבועיים - תיקון תקלדה בקליק |
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←הנסיגה והמאבק המדיני: אגרת מאייזנהאואר ותשובת בן-גוריון |
||
שורה 160:
בראשית חודש פברואר 1957 הגיע הלחץ על ישראל, להשלים את הנסיגה, לשיאו. ב-[[2 בפברואר]] הוגשו לעצרת האו"ם שתי הצעות החלטה, האחת להשלים מיד את הנסיגה, בעדה הצביעו 71 מדינות והשנייה כי בעקבות הנסיגה יבואו מאמצי שלום, בעדה הצביעו 56 מדינות. בעקבות ההחלטה תבע מזכיר האו"ם דאג המרשלד כי ממשלת ישראל תודיע על השלמת הנסיגה עד [[7 בפברואר]] בחצות. הממשלה דחתה את הדרישה.
ב-3 בפברואר קיבל בן-גוריון אגרת חריפה מאייזנהאואר: "תקותי הנמרצת היא שהנסיגה תושלם ללא דחיה נוספת. המשכת ההתעלמות ממשפט האומות, כפי שבוטא בהחלטות האו"ם, עלולה להביא כמעט בבטחה להליכים נוספים של האו"ם, שיפגעו באופן רציני ביחסים שבין ישראל ובין חברות האו"ם, לרבות ארצות הברית". בתשובתו לאגרת זו, הביע בן-גוריון נכונות לפנות את שארם א-שייח' בתנאי שיובטח השיט החופשי, ולפנות את צה"ל מרצועת עזה, בתנאי שיושארו בה מנהל אזרחי ומשטרה ישראלית, בתיאום עם האו"ם. בנוסף לכך, הביע את כעסו: "האם אין אנו זכאים לפי מגילת האו"ם לבטחון ולחופש מהתקפות ככל אומה אחרת?... האין זכות לתושבי ישראל להיות מובטחים מרצח על־ידי כנופיות טרוריסטים, המאורגנות על־ידי מצרים, שהיא חברה באו"ם? האין זכות לאניות ישראל לשוט בנתיבות מים בין־לאומיים כזכות שישנה לאניות שאר האומות? באיגרתך אתה רומז על האפשרות של 'אמצעים' שיינקטו על־ידי האו"ם נגד ישראל... 'אמצעים' אלה לא ננקטו אף פעם נגד מצרים, אשר במשך שנים הפרה החלטות מועצת הבטחון וסעיפי מגילת האו"ם... היש להעלות על הדעת כי ארצות הברית...תתמוך באפליה זו...?... עמנו לא ישלים עם כך לעולם, יהיה הקרבן שנצטרך להקריב אשר יהיה".{{הערה|[[מיכאל בר-זוהר]], '''בן-גוריון''', כרך ג, פרק ח. נסיגה, עמ' 1299–1300.}}
{{סרטון
| |||