התקופה הקלאסית (מוזיקה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
'''התקופה הקלאסית''' ב[[מוזיקה המערבית]] השתרעה על מרבית [[המאה ה-18]] ונמשכה עד תחילת [[המאה ה-19]]. על אף שבמונח "[[מוזיקה קלאסית]]" משתמשים רוב הזמן כדי לתאר את כל המוזיקה המשתייכת למסורת זו, לעיתים משמעותו מוזיקה שנכתבה בתקופה הקלאסית. מקובל לתחום את התקופה הקלאסית בין השנים 1750 ו-1820, אך ישנה חפיפה בין התקופה הקלאסית לתקופות שבאו לפניה ואחריה, עד כדי כך שכמה מקורות מציינים את 1730 כתחילת התקופה.
על ציר הזמן של המוזיקה הקלאסית, התקופה הקלאסית באה לאחר [[מוזיקת בארוק|תקופת הבארוק]] ולפני [[מוזיקה רומנטית|התקופה הרומנטית]]. מוזיקה קלאסית מוקדמת נקראת לעיתים "[[מוזיקת רוקוקו]]". עם מלחיני התקופה הקלאסית
==תולדות התקופה הקלאסית==
===המעבר מהבארוק אל הקלאסיקה===
המאה ה-18 מאופינת בחוסר אחידות סגנוני: בחלקה הראשון [[מוזיקה קלאסית - תקופת הבארוק|הבארוק]] עוד בשיאו, בחלקה השני פורחת כבר הקלאסיקה. המעבר בין שתי התקופות אינו מוגדר ואינו חד משמעי. בנוסף, לשנות המעבר הללו יש כמה שמות:
* '''הסגנון הסנטימטלי''' - מוצאו בצפון [[גרמניה]], סביב שנת [[1750]] והוא משתקף בעיקר ביצירותיו של [[קארל פיליפ עמנואל באך]] לכלי מקלדת.
* '''הסגנון הגאלאנטי''' - שם נוסף לסגנון הסנטימטלי, תוך הוספת הניגוד למוזיקת הבארוק על ידי החלפת המבנים הקונטרפונקטיים הסבוכים במלודיות עממיות ונושאים כפריים פשוטים.
* '''ה[[רוקוקו]]''' - מתאר את פרק הזמן המחבר את השלב המאוחר של הבארוק עם תחילת התקופה הקלאסית. מ-[[1720]] ועד [[1770]].
* '''[[הסער והדחף]]''' - יצירות המאופינות בסולמות מינוריים, ניגודים דינמיים חריפים, סינקופות, מרווחים גדולים ותנועה סוערת.
כל המונחים הללו מתארים תקופה עשירה וסבוכה בה התחלף הסגנון המוזיקלי: מ[[פוליפוניה]] אל ה[[הומופוניה]] ואפקטים רגשיים ו[[מלודיה|מלודיים]]. בתקופה זו גם התפתחו [[כלי נגינה|כלי הנגינה]] ואיתם האפשרויות הטכניות ואפשרויות ההבעה, ה[[תזמורת]] התעצבה והיצירות החלו להיבנות לפי חוקים ברורים. המרכזים המוזיקליים הישנים וערי ה[[אופרה|אופרות]] ב[[איטליה]] ([[מילאנו]], [[ונציה]], [[רומא]]) ו[[לונדון]] הפכו למשניים בחשיבותם, לעומת עלייתן של [[מנהיים]] ([[אסכולת מנהיים]]) ו[[וינה]] ([[האסכולה הווינאית הראשונה]]).
שורה 21 ⟵ 20:
הפשטות המבנית הזו חלחלה גם אל תוך המוזיקה, ועוררה מעבר מה[[פוליפוניה]] המורכבת של תקופת הבארוק למבנה היררכי, בו ישנה מנגינה הנישאת על ידי הרמוניה כפופה לה - שילוב הנקרא [[הומופוניה]]. נגינת אקורדים כליווי הפכה לנפוצה ביותר, ועשתה את ה[[טונאליות]] לקלה יותר למאזין.
שינויים פוליטיים וכלכליים היו חלק מהגורמים לשינוי הסגנון באירופה. במאה ה-18, האצולה הפכה ל[[פטרון (אומנות)|פטרונית]] העיקרית של המוזיקה. בנוסף ה[[אופרה]] הקומית הפכה לחביבת הציבור. שינויים אלה הובילו לתמורה בדרך בה המוזיקה בוצעה - ובעיקר מעבר לקבוצות כלים סטנדרטיות. בניגוד לתקופה הבארוק, בה ניתן היה לצרף כלים נוספים לקו התחתון בחופשיות, בתקופה הקלאסית בחירת הכלים ופרישת התפקידים היו בפירוש בידי המלחין.
הפיכת האצולה לפטרונית המוזיקה, השפיעה גם על מלאי הנגנים וכישוריהם. בעוד שמלחין מתקופת הבארוק יכול היה להסתמך על הכישורים המוזיקליים של עיר שלמה, למלחין קלאסי, שצריך לעלות קונצרט בבקתת ציד של האצולה, ישנם משאבים מוזיקליים מצומצמים יותר. על כן, ניתן להבחין כי התפקידים ביצירות מהתקופה הקלאסית קלים יותר לביצוע כשהמשאבים שעמדו בפני המלחין היו מוגבלים; אך לעיתים, כשנגן [[וירטואוז]]י היה בסביבה, ניתן למצוא ביצירות תפקיד מסוים מדהים ברמתו. גורם נוסף לכתיבת תפקידים פשוטים יחסית הוא הרצון העז של הציבור למוזיקה חדשה כל העת (דרישה שנראתה גם בתקופת הבארוק). משמעות הדבר הייתה שלמלחין לא היה זמן רב לחזרות לפני הקונצרט, ולכן היה צריך להתאים את עצמו וכתיבתו.
שורה 42 ⟵ 41:
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
[[קטגוריה:מלחינים מן התקופה הקלאסית]]
| |||