ג'ואו אנלאי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Ybargal העביר את הדף משתמש:Ybargal/ג׳ואו אנלאי לשם ג׳ואו אנלאי (מורחב): סיום |
תמונות |
||
שורה 21:
כאשר ג'ואו החל ללמוד, הוא אימץ את המודל החינוכי המשמש בארצות הברית. המוניטין של בית הספר, עם סדר יום קשיח וקוד מוסרי קפדני, משכו סטודנטים רבים שהתבלטו מאוחר יותר בחיים הציבוריים. ג'ואו התגלה כתלמיד מוכשר, ומאוחר יותר תמכו בהמשך לימודיו ב[[יפן]] וב[[צרפת]].
[[קובץ:1917 Zhou Enlai 9408.jpg|ממוזער|ציור דיוקן של ג׳ואו אנלאי, בגיל 19, 1917.]]
ג'ואו עשה חייל בלימודיו בננקאי: הוא הצטיין בסינית, זכה בכמה פרסים ב[[דיבייט|מועדון הוויכוחים]] בבית הספר, ונעשה עורך עיתון בית הספר בשנה האחרונה שלו. ג'ואו היה גם פעיל מאוד במשחק ובהפקת דרמות ומחזות בבית הספר. השתתפותו בדיונים ובהופעות על הבמה תרמו לדיבורו ולכישוריו. ג'ואו עזב את ננקאי מתוך רצון עז להמשיך בשירות הציבורי ולהשיג את הכישורים הדרושים לכך. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. Zhou Enlai: A Political Life. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. <nowiki>ISBN 962-996-280-2</nowiki>. Retrieved on 12 March 2011., p. 18</ref>
שורה 67:
=== פעילויות בשנחאי ===
ג'ואו הועבר לשנחאי כדי לסייע בפעילויות אלה, כנראה בסוף [[1926]]. הם ארגנו פעולות נרחבות שסחפו אלפים מהאגודים המקצועיים, והם תקפו [[תחנת כוח|תחנות כוח]], [[דואר]] ומפקדות [[משטרה]] ותחבורה. במהלך המהומות האלה, היו הוראות שלא לפגוע בזרים. הקרע שנוצר בין הלאומנים והקומוניסטים בזמן המהומות בשנחאי הוביל גם לעירובם של חברי [[הכנופיה הירוקה]] במאבק על השליטה בעיר.
[[קובץ:Former Residence of Zhou Enlai in Shanghai.JPG|ממוזער|בית המגורים של ג׳ואו אנלאי בשנחאי בשנות השלושים]]
ג'ואו היה אז הקומוניסט הבכיר ביותר בשנחאי. מאמציו של צ'יאנג להשמיד את הקומוניסטים בשנחאי היו חשאיים מאוד באותה עת, ו[[הוצאה להורג|הוצאתו להורג]] של ג׳ואו הייתה מתפרשת כהפרת הסכם שיתוף הפעולה בין הקומוניסטים לבין הקואומיטנג (שהייתה טכנית עדיין בתוקף).
שורה 88:
לאחר שהוכרז על ההחלטה לנטוש את ג'יאנגשי, מונה ג'ואו לאחראי על הארגון והפיקוח של ה[[לוגיסטיקה]] בנסיגה הקומוניסטית. הוא הכין את תוכניותיו בסודיות מוחלטת והמתין עד לרגע האחרון כדי להודיע על כך למנהיגים בכירים. מטרתו של ג'ואו הייתה לפרוץ את כיתור האויב עם כמה שפחות נפגעים, ולפני שיצליחו כוחותיו של צ'יאנג לכבוש את כל הבסיסים הקומוניסטיים. לא ידוע אילו קריטריונים שימשו כדי לקבוע מי יישאר ומי ילך, אבל 16,000 חיילים וכמה מפקדי קומוניסטים בולטים באותה תקופה נותרו להקים משמר אחורי כדי להסיט את הכוח העיקרי של הכוחות הלאומיים מלהבחין בנסיגה הכללית של הקומוניסטים.<ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. Zhou Enlai: A Political Life. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. <nowiki>ISBN 962-996-280-2</nowiki>. Retrieved on 12 March 2011.,pp. 57-58</ref> .
הנסיגה של 84,000 חיילים ואזרחים החלה בתחילת אוקטובר [[1934]]. סוכני המודיעין של ג'ואו הצליחו לזהות חלק גדול מקווי הכיתור של צ'יאנג שאויישו על ידי גנרל [[צ'ן ג'יטנג]]. לאחר שעבר שלושה מתוך ארבעת קווי הביצורים הדרושים כדי להימלט מהכיתור של צ'יאנג, הצבא האדום נתפס לבסוף על ידי כוחות לאומיים סדירים, וסבל אבדות כבדות. מתוך 86,000 הקומוניסטים שניסו לפרוץ מג'יאנגשי, נמלטו 36,000 בלבד. הפסד זה גרם לדכדוך של כמה מהמנהיגים הקומוניסטיים, אבל ג'ואו נשאר רגוע ושמר על קור רוח. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.,p. 58</ref>
במצעד הארוך שלאחר מכן, היו סכסוכים רבים על הכיוון שהקומוניסטים צריכים ללכת, ועל הסיבות לתבוסת הצבא האדום. במהלך מאבקי הכוח שהתעוררו, ג'ואו תמך בעקביות במאו זדונג נגד האינטרסים של בו גו ו[[אוטו בראון (קומוניסט)|אוטו בראון]]. בו ובראון הואשמו אחר כך בתבוסת הצבא האדום, והוסרו בסופו של דבר מעמדות המנהיגות שלהם. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.,p. 59</ref> הקומוניסטים הצליחו בסופו של דבר להקים מחדש בסיס בצפון [[שאאנשי]] ב -20 באוקטובר [[1935]], והגיעו עם 8,000-9,000 חברים בלבד. <ref>Spence, Jonathan D. ''The Search for Modern China'', New York: W.W. Norton and Company, 1999.,p.402</ref>
שורה 151:
מלחמת קוריאה הייתה המשימה הצבאית האחרונה של ג'ואו, שהתמקד בעבודתו בוועדה המתמדת, במועצת המדינה ובענייני חוץ. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.,pp. 150-151</ref>
=== השכנים הקומוניסטים ===
[[קובץ:The Dalai Lama, Nehru and Zhou Enlai in 1956 in India.jpg|ממוזער|321x321 פיקסלים|הדלהי למה, נהרו וג׳ואו אנלאי בהודו 1956]]
לאחר מותו של סטלין ב־5 במארס 1953, ג'ואו יצא למוסקבה והשתתף בהלוויה של סטלין. מאו החליט, למרבה הפלא, לא לנסוע למוסקבה, אולי משום שאף פוליטיקאי סובייטי בכיר לא נסע לבייג'ינג, או משום שסטלין דחה הצעה להיפגש עם מאו ב -1948 (עם זאת, טקס אזכרה ענקי לכבוד סטלין התקיים כיכר טיאננמן בבייג'ינג עם מאו ומאות אלפים נוספים). במוסקבה זכה ג'ואו בכבוד רב מצד פקידים סובייטים, והורשה לעמוד עם מנהיגי ברית המועצות לשעבר - [[ויאצ'סלב מולוטוב]], [[ניקיטה חרושצ'וב]], ג'ורג'י מלנקוב ו[[לברנטי בריה|לורנטי בריה]] - במקום עם שאר הנכבדים ה"זרים" שהשתתפו. עם ארבעת המנהיגים האלה, ג'ואו פסע היישר מאחורי הארון של סטלין. מאמציו הדיפלומטיים של ג'ואו בנסיעתו למוסקבה זכה לתגמול זמן קצר לאחר שב־[[1954]] ביקר חרושצ'וב בעצמו בבייג'ינג כדי להשתתף באירוע במלאת חמש שנים להקמתה של הרפובליקה העממית. <ref>Spence, Jonathan D. ''The Search for Modern China'', New York: W.W. Norton and Company, 1999, p. 525</ref>
| |||