ואנג ג'ינג-ויי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קטגוריות |
תמונות |
||
שורה 1:
'''וואנג ג'ינגווי''' (ב[[אנגלית]]: Wang Jingwei) (נולד, [[4 במאי]] [[1883]] -נפטר [[10 בנובמבר]] [[1944]]), נולד כוואנג ז'אומינג, אך ידוע בעיקר בשם העט שלו "ג'ינגוויי", היה [[פוליטיקאי]] סיני. היה בתחילת דרכו חבר באגף השמאלי של ה[[קוומינטנג|קואומינטאנג]] (KMT), והוביל ממשלה ב[[ווהאן]] נגד ממשלת הימין, אך מאוחר הפך לאנטי קומוניסטי לאחר כישלון מאמציו לשתף פעולה עם המפלגה הקומוניסטית הסינית. האוריינטציה הפוליטית שלו פנתה ימינה לאחר ששיתף פעולה עם ה[[יפן|יפנים]].
[[קובץ:Wang Jingwei Time Cover.jpg|ממוזער|דמותו של וואנג, בשער הטיים מגזין, 1935]]
וואנג היה מקורב ל[[סון יאט-סן|סאן יאט-סן]] בעשרים השנים האחרונות לחייו של סאן. לאחר מותו של סאן, וואנג ניהל מאבק פוליטי עם [[צ'יאנג קאי שק|צ'יאנג קאי-שק]] על השליטה בקואומינטאנג, אך הפסיד. וואנג נשאר בתוך הקואומינטאנג, אך המשיך להתווכח עם צ'יאנג עד פרוץ [[מלחמת סין-יפן השנייה]] ב -[[1937]], ולאחר מכן הוא קיבל הזמנה מהאימפריה היפנית להקים ממשלת משתפתי פעולה שנתמכת ביפן, בעיר [[נאנג'ינג]]. וואנג כיהן כראש המדינה של [[ממשלת בובות|ממשלת הבובות]] היפאנית עד מותו, זמן קצר לפני תום [[מלחמת העולם השנייה]]. אף על פי שהוא נחשב עדיין לתורם חשוב ב[[מהפכת שינהאי]], שיתוף הפעולה שלו עם יפן הקיסרית הוא נושא לוויכוח אקדמי, הניתוחים האופייניים מתייחסים אליו כ[[בגידה|בוגד]].
שורה 8:
== קריירה מוקדמת ==
בשנים שקדמו ל[[מהפכת שינהאי]] בשנת [[1911]], היה וואנג פעיל בהתנגדות לממשלת צ'ינג. וואנג נודע בתקופה זו כנואם מצוין, ותומך נלהב בלאומיות הסינית. הוא נכלא על שתכנן את רצח של [[יורש עצר|יורש העצר]], הנסיך צ'ון, והודה באשמתו במשפט. הוא נשאר בכלא עד ל[[מרד ווצ'אנג]] והפך לגיבור לאומי עם שחרורו. <ref>''he Biographical Dictionary of Republican China.'' Eds. Howard L. Boorman and Richard C. Howard,(New York: Columbia University Press, 1970), pp. 370–371.</ref>
[[קובץ:Wang Jingwei and Chiang Kai-shek.jpg|ממוזער|וואנג ג׳ינגווי וציאנג קאי צ׳ק, 1926]]
במהלך המהפכה של שינהאי ולאחר מכן, חייו הפוליטיים של ואנג מתאפיינים בהתנגדותו לאימפריאליזם המערבי. בראשית המאה העשרים הוא החזיק בכמה משרות בממשלת המהפכה של סון יאט-סן ב[[גואנגג'ואו]], והיה היחיד מבין חבריו של סאן שליווה אותו לנסיעות מחוץ לתחום הקואומינטאנג בחודשים שקדמו למותו של סאן.
שורה 22:
== בממשלת צ'יאנג ==
ב־[[1931]] הצטרף וואנג לממשלה נגד צ'יאנג ב[[גואנגג'ואו]]. לאחר שצ'יאנג הביס את המשטר הזה, וונג השלים עם ממשלת נאנג'ינג של צ'יאנג והפך לדמות פוליטית בולטת במשך רוב העשור. וואנג מונה לראש הממשלה בדיוק כשהחל הקרב בשנחאי (1932). היו לו סכסוכים תכופים עם צ'יאנג והוא ניסה להתפטר במחאה כמה פעמים .
[[קובץ:Flag of the Republic of China-Nanjing (Peace, Anti-Communism, National Construction).svg|ממוזער|הדגל של ממשלתו של וואנג, מציינת את היותה אנטי קומוניסטית, ממשלת שלום ואיחוד לאומי.]]
כתוצאה ממאבקי הכוח הללו בתוך הקוומינטאנג, נאלץ וואנג לבלות את רוב זמנו בגלות. הוא נסע ל[[גרמניה]] וקיים קשר עם [[אדולף היטלר]]. כמנהיג הפלג השמאלי של הקואומינטאנג ואדם שהיה קשור קשר הדוק עם ד"ר סאן.
צ'יאנג רצה שוואנג יכהן בממשלה גם כדי להגן על המוניטין ה"מתקדם" של ממשלתו, אשר מנהלת [[מלחמת אזרחים]] עם הקומוניסטים. בדרך זו חשב ציאנג להגן על ממשלתו מפני ביקורת ציבורית נרחבת על מדיניותו: קודם להביס את הקומוניסטים, ולאחר מכן להתעמת עם יפן. למרות העובדה שוואנג וצ'יאנג לא אהבו ולא האמינו זה בזה, צ'יאנג היה מוכן לעשות פשרות כדי לשמור על וואנג כראש ממשלה. <ref>So, Wai Chor (April 2002). "The Making of the Guomindang's Japan Policy, 1932-1937: The Roles of Chiang Kai-Shek and Wang Jingwei". Modern China. 28 (2): 213–251.</ref> ואנג וצ'יאנג היו שונים בדעתם - וואנג היה פסימי מאוד לגבי היכולת של סין לנצח במלחמה הבאה עם יפן והתנגד לבריתות עם כל המעצמות הזרות אם תפרוץ המלחמה.
בהיותו מתנגד לכל מאמץ שיכפיף את סין ליפן, ראה וואנג את המעצמות כ[[ברית המועצות|ברית-המועצות]], [[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] ו[[ארצות הברית|ארצות-הברית]] כאיום דומה על סין. הוא טען כי על סין להביס את יפן לבדה, אם הם רוצים לשמור על עצמאותם. אבל בו בזמן, האמין וואנג כי סין מפגרת מבחינה כלכלית כדי לנצח במלחמה את יפן, אשר עברה מודרניזציה אגרסיבית מאז [[1867]] . לפיכך הפך לסנגור של הימנעות ממלחמה עם יפן כמעט בכל מחיר וניסה לנהל משא ומתן על הסכם עם יפן אשר ישמור על עצמאותה של סין. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. Zhou Enlai: A Political Life. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. p.66. Retrieved 12 March 2011.</ref>
שורה 32:
האפקטיביות של הקואומינטאנג נפגעה ללא הרף על ידי מנהיגות לא מגובשת, ומאבקים אישיים, כמו בין וואנג לצ'יאנג. בדצמבר [[1935]] עזב וואנג לצמיתות את ראשות הממשלה לאחר שנפצע קשה במהלך ניסיון התנקשות חודש קודם לכן.
[[קובץ:Wang Jingwei Regime 3rd anniversary parade.JPG|ממוזער|המצעד הצבאי למלאת 3 שנים, לשלטונו של וואנג, 1943]]
בשנת [[1936]], וואנג התעמת עם צ'יאנג על [[מדיניות חוץ|מדיניות החוץ]]. בתפנית אירונית, טען וואנג השמאלני ה"מתקדם "כי הוא מקבל את ההצעה הגרמנית-יפנית כי סין תחתום על האמנה נגד הקומינטרן ואילו צ'יאנג ״הימנית" הריאקציונר "רצה התקרבות לברית המועצות.<ref>Wang Jingwei. "Radio Address by Mr. Wang Jingwei, President of the Chinese Executive Yuan Broadcast on 24 June 1941" The Search for Modern China: A Documentary Collection. Cheng, Pei-Kai, Michael Lestz, and Jonathan D. Spence (Eds.). W.W. Norton and Company. (1999) pp. 330–331.</ref> במהלך [[תקרית שיאן]] בשנת 1936, שבה צ'יאנג נלקח בשבי על ידי הגנרל שלו, [[ג'אנג קסליאנג]], וואנג העדיף לשלוח צבא לתקוף את ג'אנג. אבל אשתו של צ'יאנג, [[סונג מיילינג|סונג מיי לינג]] וגיסה, סונג, חששו שפעולה כזו תוביל למותו של צ'יאנג ולהחלפתו על ידי וואנג, כך שהם התנגדו לפעולה זו .<ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life.'' Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. p.66. Retrieved 12 March 2011</ref>
שורה 39:
== הברית עם מעצמות הציר ==
בסוף [[1938]] עזב וואנג את צ'ונגצ'ינג ועבר ל[[האנוי]], [[הודו-סין]] הצרפתית, שם שהה במשך שלושה חודשים והודיע על תמיכתו בהסדר עם היפנים. בתקופה זו נפצע בהתנקשות של סוכני הקואומינטאנג. וואנג טס לשנחאי, שם נכנס למשא ומתן עם שלטונות יפן. הפלישה היפאנית נתנה לו את ההזדמנות שאותה ביקש זה זמן רב להקים ממשלה חדשה מחוץ לשליטתו של צ'יאנג קאי-שק.
[[קובץ:Wang and Nazis.jpg|ממוזער|וואנג מקבך פני דיפלומט נאצי שהגיע לשטח שליטתו, 1941]]
ב -[[30 במרץ|30 במארס]] [[1940]], וואנג הפך לראש המדינה של מה שנודע כמשטר וואנג ג'ינגווי (רשמית "הממשלה הלאומית המתחדשת של הרפובליקה הסינית"), שבסיסה ב[[נאנג'ינג]]. בנובמבר 1940 חתמה ממשלת וואנג על הסכם "סין-יפנית" עם היפנים, מסמך שמאשר את 21 הדרישות של יפן לוויתורים פוליטיים, צבאיים וכלכליים רחבים. <ref>Cheng, Pei-Kai, Michael Lestz, and Jonathan D. Spence (Eds.) ''The Search for Modern China: A Documentary Collection'', W.W. Norton and Company. (1999) pp. 330–331</ref>
ביוני [[1941]] נאם וואנג ב[[שידור רדיו]] מ[[טוקיו]], שבו שיבח את יפן, אישר את כניסתה לסין, מתח ביקורת על ממשלת קואומינטנג, והתחייב לעבוד עם האימפריה היפנית כדי להתנגד לקומוניזם ולאימפריאליזם המערבי. אבל באותו הזמן, וואנג המשיך לתאם את הפוליטיקה בתוך המשטר שלו, עם היחסים הבינלאומיים של צ'יאנג והמעצמות הזרות. אחרי שנתפסו ה[[המובלעת הבינלאומית בשנחאי|מובלעות הבינלאומיות]] בשנחאי ב -[[1943]], ולאחר שהמדינות המערביות הסכימו לבטל את מעמדן האקס-טריטוריאליות. <ref>Spence, Jonathan D. (1999) ''The Search for Modern China'', W.W. Norton and Company. p. 449.</ref>
| |||