הצהרת בלפור – הבדלי גרסאות

ראו=[[הצהרת בלפור (1926)]]}}רעיון שיבת-ציון לא היה חדש בחשיבה הבריטית במאה ה-19. ראשית לידתו במאה ה-16 עם [[הרפורמציה הפרוטסטנטית]], כשהתנ"ךכשה[[ביבליה]] החלהחלה להיתפסלהיתפש כמקור מהימןבלעדי של הנצרות האותנטית ומדריך ראשון במעלה להתנהגות מוסרית. בעקבות תרגומו לאנגלית נעשהנעשתה התנ"ךהביבליה לספר הפופולרי ביותר בקרב הציבור הפרוטסטנטי הרחב, מעין ספר לימוד לידע כללי בהיסטוריה. הקריאה בתנ"ךבה באנגלית הביאה לשינוי בעמדות הנוצרים כלפי היהודים. רבים מהם החלו לקשר בין היהודים לבין העברים הקדמונים, ורעיון השיבה לארץ הקודש נתפס בהקשר של התגשמות הנבואות התנ"כיותהמקראיות. לימוד המקרא הוליד קבוצה מיוחדת במינה של תומכים נוצרים ברעיון זמן רב לפני הופעת הציונות. בראשית המאה ה-19, עם תחיית ה[[אוונגליזם]] באנגליה - 'האביב הפוריטני השני' - קיבל רעיון השיבה דחיפה ניכרת מצד אנשי ספר, במקביל לעליית [[רומנטיקה|התנועה הרומנטית]]. אישים מעולם הספרות, כגון : [[וולטר סקוט]], [[ויליאם וורדסוורת'|ויליאם ורדסוורת']] , [[רוברט בראונינג]] ו[[ג'ורג' אליוט]], עשו ביצירותיהם אידיאליזציה של היהודים. אולם לבד מסנטימנטים, עמדו מאחורי מיגוון התכניות ליישוב יהודים בארץ-ישראל לא רק שיקולים אידאליסטים , אלא בראש-וראשונה שיקולים פוליטיים.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=ישעיהו פרידמן|שם=תוכניות בריטיות ליישוב יהודים בארץ-ישראל

ביולי [[1917]] הגישו ד"ר חיים ויצמן ו[[נחום סוקולוב]] לממשלת בריטניה הצעה להצהרה מדינית, שרואה ב[[ארץ ישראל]] את ביתו הלאומי של [[עם ישראל]] ומכירה בזכותו לבנות את חייו הלאומיים בה. [[משרד החוץ (כללי)|שר החוץ]] הבריטי ארתור ג'יימס בלפור, שהיה חובב [[תנ"ך]]מקרא ואוונ, ו[[ראש ממשלת הממלכה המאוחדת|ראש הממשלה]] [[דייוויד לויד ג'ורג']] (שהספיק כבר לייצג כ[[עורך דין]] את [[ההסתדרות הציונית]] בשנת [[1903]]), ראו בעין יפה את ההצהרה מטעמים [[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגיים]] ו[[דת]]יים (שניהם קיבלו חינוך אוונגליקלי שכלל אמונה פרה-מילניאלית חזקה ו[[יהדות משיחית#מאפייני היהדות המשיחית|דיספנסציונליזם]] – הגורס, באופן גס, כי היהודים צריכים לשוב לציון כדי לקבל את מלכות [[ישו]] ולהיכחד במלחמה נגד ה[[אנטיכריסט]]), והאמינו כי "שיבתם של היהודים לציון היא מאורע היסטורי ממדרגה עליונה שנגזר מתוקף צו הבורא". להם נוספו שרים נוספים ומדינאים בכירים כמו [[מארק סייקס]] שהתקרב לרעיון הציוני הודות לחברותו עם [[הרברט סמואל]].