קומוניזם – הבדלי גרסאות

הקומוניזם בגרסתו ה[[בולשביקים|בולשביקית]] היה שאיפתו של המשטר הסוציאליסטי אשר הונהג ב[[רוסיה]] [[מהפכת אוקטובר|במהפכה שבוצעה בשנת 1917]] עד ל[[התפרקות ברית המועצות]] ב[[שנות התשעים]]. לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] הפכו גם מדינות [[מזרח אירופה]] לקומוניסטיות, כולן, למעט [[יוגוסלביה]], בכפייה של שלטונות [[ברית המועצות]]. [[קובה]], השוכנת בים הקריבי, הפכה לקומוניסטית בעקבות מהפכה שהונהגה בידי [[פידל קסטרו]] ו[[ארנסטו צ'ה גווארה]].

לאחר מלחמת העולם השנייה מספר מדינות במזרח יבשת אסיה הושפעו מהמשטר בברית המועצות והפכו להיות קומוניסטיות. בראשן [[הרפובליקה העממית של סין]] בהנהגתו של [[מאו דזה-דונג]], [[קוריאה הצפונית]], וצפון וייטנאם שלאחר [[מלחמת וייטנאם]] הפכה כולה לקומוניסטית. [[לאוס]] הפכה למדינה בעלת משטר קומוניסטי בשנת 1975.

במדינות מערב אירופה היו מפלגות קומוניסטיות שקיבלו על עצמן את כללי המשטר הדמוקרטי, בין תום מלחמת העולם השנייה לנפילת ברית המועצות, והתמודדו בבחירות לפרלמנט כיתר המפלגות. הגדולה שבהן הייתה [[המפלגה הקומוניסטית האיטלקית]]. ראויה לציון גם [[המפלגה הקומוניסטית של צרפת|המפלגה הקומוניסטית הצרפתית]], השניההשנייה בגודלה ב[[מערב אירופה]], שנוסדה בשנות ה-20 של [[המאה ה-20|המאה העשרים]], ובשיאה (בשנות ה-50) השיגה 25-3025–30 אחוז מקולות הבוחרים.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://hagada.org.il/2003/04/24/%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%AAועידת-%D7%94%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%92%D7%94המפלגה-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%AAהקומוניסטית-%D7%94%D7%A6%D7%A8%D7%A4%D7%AA%D7%99%D7%AAהצרפתית-%D7%9E%D7%A4מפ/|הכותב=אפרים דוידי|כותרת=הגדה השמאלית|אתר=ועידת המפלגה הקומוניסטית הצרפתית – מפלגה בעלת שתי נפשות|תאריך=24-4-2003}}}} בסוף שנות השישים וראשית שנות השבעים גיבשו מפלגות קומוניסטיות רבות במערב תפיסה עצמאית מהדוקטרינה המרקסיסטית-לניניסטית והכתבות מוסקבה, תפיסה זו נקראה [[אירו-קומוניזם]]. אחרי [[נפילת ברית המועצות]], חלק מן המפלגות החלו לנוע לכיוון ה[[סוציאל-דמוקרטיה]], ושינו את שמן, אך רוב המפלגות הקומוניסטיות עשו שינויים [[סמנטיקה|סמנטיים]] בלבד, ונשארו עם האידאולוגיה ה[[מרקסיזם|מרקסיסטית]].

[[דב בר בורוכוב]] היה מהאבות האידאולוגים של התפיסה ה[[מרקסיזם|מרקסיסטית]] ב[[ציונות]]. הוא סבר כי יש להקים מעמד פועלים בארץ ישראל שייאבק בבורגנות ויקים חברה מרקסיסטית נטולת מעמדות. הוא סבר כי רק בארץ ישראל יהיה אפשר לרכז את היהודים ולהפכם לפועלים.

אנשי [[העלייה השלישית]] אשר הגיעו לארץ ישראל לאחר [[מהפכת אוקטובר]] [[1917]], חזו בעלייתם לשלטון של ה[[בולשביקים]] בראשותו של [[ולדימיר לנין]]. חלקם העריצו את המשטר ה[[בולשביקים|בולשביקי]] החדש ב[[ברית המועצות]], אשר פסע אז את פסיעותיו הראשונות. במקביל, בשונה מתפיסת העולם של [[ציונות|ציונים]] אוהדי הקומוניזם, הקימו באותן שנים יהודים וערבים מפלגה קומוניסטית בלבד, היא [[המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה]].{{הערה|1=ראו, למשל: יהודה סלוצקי, מ-מ.פ.ס.ע. עד י.ק.פ. (פ.ק.פ.), '''[[אסופות (תנועת העבודה)|אסופות]]''', חשון תשל"ג אוקטובר 1972, עמ' 3 -18.}} בקרב [[גדוד העבודה]], שהוקם בקיץ [[תר"ף]] [[1920]], ופורק בקיץ [[תרפ"ט]] [[1929]], היו ציונים וקומוניסטים במנעד רחב של גוונים ותצורות. קבוצת חלוצים ציונים לשעבר, אשר האמינו במשטר הקומוניסטי ה[[סובייטי]] החדש בראשותו של [[מנחם אלקינד]] עזבה את הארץ אל [[ברית המועצות]] וקבלה מן השלטונות [[קרקע]] להקמת קיבוץ שנקרא: "[[וויו נובה]]" ('דרך חדשה'). אך לאחר שנים ספורות אולצו המייסדים להפיכתו של הקיבוץ ל[[קולחוז]] עם קבוצות פועלים נוספות: רוסים, אוקראינים ואחרים. בימי [[הטיהורים הגדולים]] של [[סטלין]], יושבי הקיבוץ הוגלו, ואבדו עקבותיו.

ב[[הכנסת ה-16|כנסת ה-16]] היו חברים ראשי מק"י: מזכ"ל המפלגה [[עיסאם מח'ול]], ו[[מוחמד ברכה]]. ב[[הכנסת ה-17|כנסת ה-17]] ייצגו אותה [[ד"ר]] [[דב חנין]] ו[[מוחמד ברכה]]; וב[[הכנסת ה-18|כנסת ה-18]] ו[[הכנסת התשע עשרה|ה-19]], גם [[ד"ר]] [[עפו אגבריה]]. בכנסת העשרים היו חברי הכנסת מטעם מק"י: [[עאידה תומא-סלימאן]], דב חנין, [[יוסף ג'בארין]] ו[[עבדאללה אבו מערוף]].

; מחקרים ‬

* ארצ'י בראון, '''עלייתו ונפילתו של הקומוניזם''', ספריית אפקים, [[עם עובד]], תרגמה מאנגלית [[כרמית גיא]], 2012.‫

* אביבה וינגרטן, '''התמודדותם של הארגונים היהודים מול הקומוניזם: ומול הסנטור ג’וזף ריימונד מקארתי והאנטי קומוניזם ב[[ארצות הברית]] בראשית שנות החמישים''', עבודת דוקטור, [[אוניברסיטת בר-אילן]], רמת גן תשס"ד 2004.