תמר, מלכת גאורגיה – הבדלי גרסאות

 

===העת החדשה===

חלק גדול מהתפיסה המודרנית על המלכה תמר עוצב תחת ההשפעה של [[התנועה הרומנטית]] של [[המאה ה-19]], ועם התעצמות ה[[לאומיות]] בקרב האינטלקטואלים הגאורגים של אותה תקופה. בספרות הרוסית והמערבית של המאה ה-19, שיקפה דמותה של תמר את [[אוריינטליזם|התפיסות האירופאיות לגבי המזרח]], שגאורגיה נתפסה כחלק ממנו, ואת מעמדה ומאפייני הנשים במזרח. הסופר הטירולי {{אנ|County of Tyrol}} יוזף פיליפ פלמרייר {{אנ|Jakob Philipp Fallmerayer}}, תיאר את תמר כ"[[סמירמיס]] ה[[קווקז]]ית". המשורר הרוסי, [[מיכאיל לרמונטוב]], שהוקסם מהקווקז ה"אקזוטי", כתב את הפואמה הרומנטית "טמרה" ([[רוסית]]: Тамара ;1841), שבה הוא משתמש באגדה גאורגית עתיקה על נסיכה הררית דמוית [[סירנה]], לה קרא המלכה תמר. אף על פי שלתיאור אותו תיאר לרמונוטוב את המלכה הגאורגית, כמפתה וקטלנית, היה ללא ביסוס היסטורי, הוא השפיע מספיק כדי להעלות את הנושא של מיניותה של תמר. שאלה שקיבלה הבלטה על ידי חוקרים אירופאיים מהמאה ה-19. המחזה של [[קנוט האמסון]], משנת [[1903]], "דרונינג טמרה" ("המלכה תמרה"), היה מוצלח פחות; מבקרי תיאטרון ראו את דמותה של תמר כ"אישה מודרנית לבושה בתחפושת של ימי הביניים" וראו במחזה כ"דבר פרשנות על האישה החדשה של [[שנות ה-90 של המאה ה-19]]". המלחין הרוסי [[מילי באלאקירב]] כתב [[פואמה סימפונית]] שכותרתה "טמרה" (נדפסה לראשונה בשנת 1884).