פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 1,294 בתים, לפני חודש
'''חנה סנש''' ([[הונגרית]]: '''Szenes Anikó''', "סנש אניקו"{{כ|ימינה=כן}}; [[י"א בתמוז]] [[תרפ"א]], [[17 ביולי]] [[1921]] – [[7 בנובמבר]] [[1944]], [[כ"א בחשוון]] [[תש"ה]]) הייתה לוחמת ו[[משורר]]ת [[יהודים|יהודייה]], מ[[צנחני היישוב]], [[התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה|שהתנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה]] נגד [[גרמניה הנאצית]]. צנחה לשטח [[הונגריה]] הכבושה, נתפסה, נחקרה ב[[עינוי]]ים ו[[הוצאה להורג]].
 
== ביוגרפיהאולר ==
חנה סנש נולדה ב[[בודפשט]] שב[[הונגריה]] למשפחה שהייתה מעורה בחברה הכללית. אביה, [[בלה סנש|בֵּלָה סנש]], היה [[עיתונאי]], [[סופר]] ילדים ו[[מחזאי|מחבר]] מחזות תיאטרון וקומדיות. בלה סנש נפטר כשחנה הייתה בת שש ואמה, קטרינה סנש, גידלה אותה.
 
ב-[[1943]] התנדבה לצבא הבריטי, והצטרפה לקבוצת [[צנחן|צנחנים]] שנועדו לצנוח על אדמת אירופה, במסגרת המאבק ב[[גרמניה הנאצית]]. לצורכי התקשורת, השתמשה סנש בשם הצופן "הגר". ב-[[15 במרץ]] [[1944]] צנחו חנה סנש, [[ראובן דפני]], [[יונה רוזן]] ו[[אבא ברדיצ'ב]] ב[[יוגוסלביה]], ליד הגבול ההונגרי, שם הצטרפו לקבוצת [[פרטיזן|פרטיזנים]] מקומית. ביוני 1944 חצתה סנש את הגבול להונגריה ונתפסה על ידי חיילים הונגרים. היא נשלחה לכלא בבודפשט, עיר הולדתה, שם נחקרה בעינויים.
 
סנש הועמדה לדין ב[[בית דין צבאי]] הונגרי באשמת [[ריגול]] ו[[בגידה|בגידה במולדת]] (שהרי נולדה בהונגריה), אך עוד קודם שהסתיים משפטה [[הוצאה להורג]], ב-[[7 בנובמבר]] 1944 ([[כ"א בחשוון]] [[ה'תש"ה]]), בגיל 23. בבגדיה של סנש נמצאו לאחר מותה שתי פתקאות. באחת מהן כתבה מספר חרוזים, בהם היא חזתה את קיצה, ובשנייהנייה נכתבה בקשת סליחה מאמה. סנש ניהלה יומן עד יומה האחרון. יומן זה יצא לאור בעברית ב-[[1946]].
 
אלמונים הביאוה לקבר ישראל, ב"חלקת המרטירים", בבית העלמין היהודי בבודפשט{{הערה|{{הארץ|יעל גרינפטר|חנה סנש הובאה לקבורה|1.1972601|22 במרץ 2013}}}}. במרץ [[1950]] הובא ארונה של חנה סנש מבודפשט לווינה, שם קיבלה אותו משלחת רשמית של מדינת ישראל, שכללה גם את אחיה של סנש, גיורא. מווינה הובא הארון על סיפון האונייה "קדמה" עד סמוך לחופי הארץ וכאן קיבלו את פניו שלוש ספינות מלחמה של [[חיל הים הישראלי]]. הארון הועבר בטקס צבאי לאחת מאניות המלחמה הישראליות, הוצב על סיפונה כשהוא עטוף בדגל הלאום, מכוסה פרחים ומוקף במשמר כבוד. ב-[[26 במרץ]] 1950 הגיע הארון לנמל חיפה.
השיר זכה לפרסום מחודש בתקשורת לאחר שהולחן בשנת 2012 על ידי [[נורית הירש]] וזכה לביצוע של [[ירדנה ארזי]], ששוחרר לרדיו במרץ 2013 ונכלל באלבומה "געגועים לנחל"{{הערה|1=[http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?levelId=63829&itemId=4062 "הורה לבת גולה: שיר חדש של חנה סנש], אתר חיל השריון, 6 בספטמבר 2012}}.
{{ציטוט|תוכן=
 
הוֹרָה רוֹעֶשֶׁת, גּוֹעֶשֶׁת, סוֹעֶרֶת, {{ש}}
|מקור=|אנגלית=}}
פּוֹרֶצֶת, בּוֹעֶרֶת סְבִיבִי{{ש}}
בְּקֶסֶם שֶׁל קֶצֶב מִגִּיל וּמֵעֶצֶב{{ש}}
מוֹשֶׁכֶת גּוּפִי וְלִבִּי.{{ש}}
{{ש}}
הַרֶגֶל צוֹעֶדֶת, הַשֶּׁכֶם רוֹעֵד, {{ש}}
הַשִּׁיר מִתְלַקֵּחַ, הַזֶּמֶר לוֹהֵט{{ש}}
רִקּוּד וְשִׁירָה, תְּפִלָּה בְּלִי מִלָּה{{ש}}
אֶל אֵל הֶעָתִיד, אֶל אֵל יְצִירָה.{{ש}}
{{ש}}
וּלְפֶתַע דְּמוּת מְרַחֶפֶת לְנֶגֶד עֵינָי{{ש}}
זְרוֹעִי הִתְּחַמְקָה מֵחִבּוּק חֲבֵרָי{{ש}}
לִבִּי מִתְּנַכֵּר לַשִּׁירָה הַגּוֹעֶשֶׁת{{ש}}
קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה אֶת כֻּלִּי הִיא כּוֹבֶשֶׁת.{{ש}}
{{ש}}
עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת{{ש}}
מַבָּט כֹּה שׁוֹאֵל{{ש}}
שְׁתִיקָה עֲצוּבָה וּפֶה עַקְשָׁנִי,{{ש}}
גּוֹבֵר בִּי הַשֶּׁקֶט{{ש}}
נִשְׁאָרְתִּי עוֹמֶדֶּת{{ש}}
בֵּין מֵאָה, בּוֹדֶדֶת, הִיא וָאֲנִי.{{ש}}
|מקור=}}
 
===יומנה===
משתמש אלמוני